אהבה לצמחייה בדיור המוגן

באחוזות רובינשטיין שטחים ציבוריים ירוקים ומלבלבים, ולצד זאת  – רבים מהדיירים מטפחים פינות פורחות גם בעצמם, במרפסות ובגינות. בכתבה הבאה הם מספרים על אהבתם הגדולה לצמחים ועל השלווה והשמחה שהם מכניסים לחייהם, וגם נותנים טיפים משמעותיים לגידולם המוצלח

איך אפשר לשכוח את דמותה הססגונית של חנה מרון, שמעבר לקריאה המיתולוגית "פ־תוח" בסדרה "קרובים קרובים", מזוהה עם טיפוח הצמחים שבביתה. חנה ניהלה שיחות עם הצמחים כאילו היו בני משפחתה. ואכן, למרבה ההפתעה, חוקרים מסוימים מציינים את התרומה הרבה של דיבור עם הצמחייה ללבלובם של הצמחים.

באחוזות רובינשטיין, רשת הדיור המוגן הפרטית הגדולה והמובילה בישראל, בתי הדיור המוגן טובלים בירוק – בשטחים ציבוריים מוריקים ומטופחים עשירים בצמחייה, באדניות ובעציצים ברחבי האחוזה. אבל לא רק במרחבי האחוזות: רבים מהדיירים יוצרים בעצמם פינות חמד ירוקות עם צמחייה במרפסות הדירות ובגינות הבתים.

יצאנו אל האחוזות כדי לפגוש את אנשי הצמחים והפריחה, כאלה שנרתעים מהאפשרות להקיף את עצמם עם צמחייה מלאכותית, ויש להם זיקה מיוחדת לעולם הצומח. ניסינו להבין את מהות הקשר שלהם אל העולם הירוק והצבעוני כל כך.

גדלה על ריח הפרדסים וחזרה הביתה אחרי שנים

חנה ברמץ, דיירת אחוזת בית הכרם, דיור מוגן בירושלים, גדלה ברעננה בזמנים שהייתה עוד מושבה, וכשהפרדסים היו חלק מתמונת הנוף שלה. חנה מספרת שאביה היה פרדסן ומתארת את ילדותה: "גדלתי בריח של פרדסים. היה לנו תפוזים, אשכוליות, מנדרינות ועוד… ומאז יש לי קשר לאדמה, וזיכרון טוב מהריח ומהטעם של הפירות".

השנים לקחו את חנה הרחק מהסביבה הירוקה אל הסביבה האורבנית, ורק בשנים האחרונות, כשעברה לגור באחוזת בית הכרם, החליטה להשיב עטרה ליושנה – במרפסת דירתה הרחבה והמוריקה. את עיקר המלאכה היא מעבירה לידיו של גנן מיומן, שמחדש עבורה את הצמחייה מדי עונה; ואילו היא דואגת לטפח את הקיים – לנקש עשבי בר, להשקות ובעיקר ליהנות מהצבעוניות.
"באדניות יש עכשיו אמנון ותמר, לוע הארי, חרציות נהדרות ועוד פרחי עונה", היא אומרת. "הפרחים משמחים אותי, ומכניסים חיים לסביבה שלי. אני קמה בכל בוקר ומביטה לעבר המרפסת ומודה על היופי". 

"הצמחייה מפתחת את החושים"

בני שחר הגיע לאחוזת ראשונים, דיור מוגן בראשון לציון, עם אשתו מלכה לפני כשלושה חודשים מביתם ברחובות. הוא מציין שאת עולם החקלאות הכיר מנוף ילדותו בבאר יעקב, אבל לא ידע שלשם יפנה את מלוא משאביו למשך כל חייו. "כשהתחלתי ללמוד בתיכון החקלאי במקווה ישראל התגלה לי העולם החקלאי האמיתי", הוא מספר. מכאן המשיך להתמקצע בתחום הפרדסים ולצד זה במכוורות, ו"נדבק בחיידק". אחרי הצבא הדרך הייתה כבר ברורה – הוא המשיך ללימודי חקלאות וגיאוגרפיה והקים במקביל את המכוורת שלו.

לפני 25 הקים בני את המשתלה שלו בבאר יעקב, שבשנים האחרונות עברה מקום [מעבר לכביש] ולניהול של בניו. "אני מעולם לא דחפתי אותם לתחום, הם נדבקו לבד בג'וק", הוא מדגיש.

הקשר אל הצמחייה נותר במהותו, למרות שכיום הוא מציין אותו כתחביב בלבד, ולצד זה כעיסוק משני שבו הוא מייעץ לילדיו בענייני המשתלה. "היום אין לי גינה משלי. אבל אני יכול ליהנות מהגינה הנהדרת שיש באחוזה", הוא אומר. כבעל ניסיון עצום בתחום, מחמיא במיוחד לשמוע מפיו מילות פירגון כנות הנוגעות לגינון באחוזת ראשונים: "רואים שנעשית פה עבודה טובה עם הצמחייה. כשאני מגיע לגינה אני מיד מזהה אם הצמח מקבל את מה שהוא זקוק לו או לא, ופה רואים שלא חסר לצמחים דבר".

לשאלת החיבור של אנשים לצמחים הוא משיב: "היתרונות של הצמחים הם הרוגע שהם מעניקים לסובבים אותם. הם שקטים ועם זאת אפשר לדבר איתם, והאנשים שמטפלים בהם חייבים לגלות אחריות כלפיהם. צמח לא יגיד שהוא צמא, ולכן הטיפול בצמחים מפתח את החושים. בשבילי העולם הזה מספק מאוד. לצפות בצמח שגדל מאפס, גדל ופורח, זו עולם ומלואו". 

———————————————
מעוניינים לשמוע פרטים נוספים
על אחוזות רובינשטיין?
התקשרו ונשמח לעזור:

*3616

———————————————

דייט זוגי בגינה הפורחת באחוזת פולג

זאב ואנבל מלאך נהנים מגינתם הפורחת והמיוחדת כל כך בביתם צמוד הקרקע באחוזת פולג, דיור מוגן בשרון, אליו עברו לפני כשמונה חודשים. הם נפגשו בסיבוב שני, ויצאו לדרך משותפת. בשנים האחרונות דרבנה אנבל את זאב לעשות את הצעד ולעבור לאחוזה, והוא שתחילה נרתע, מודה לה על כך היום בלב שלם.
"המקום הזה הוא כמו כפר נופש", מתאר זאב את הסביבה הירוקה של אחוזת פולג. מרגע שהגיעו לאחוזה הוא החליט לשחזר את הסביבה הירוקה מביתו במושב בצרה, שבו נולד ובו חי מרבית חייו לבית החדש. "אני אוהב את חיי הכפר, גדלתי בסביבה של פרדסים ובעלי החיים היו החברה שלי בילדות".

אחרי שנכנסו לביתם באחוזה הזמין זאב גנן מקצועי, התייעץ איתו וקיבל מידע רב שמסייע לו עד היום לטפח את אהבתו הוותיקה. "אני שוכב במיטה ומשקיף לעבר הגינה, וזה פשוט נפלא", הוא מתאר בהתרגשות גדולה. "אני מהאנשים שמשכימים מוקדם מאוד בבוקר, ויש לי שגרה שמתחילה בעבודה במשרד, שבקומה השנייה של הבית. משם אני יוצא לאימון שחייה בבריכת האחוזה, וכשאני חוזר אני יושב עם אנבל בגינה שלנו לשתות קפה או תה, ליהנות משיחה טובה וכמובן מהמראה הנפלא של הגינה. את היום אנחנו סוגרים באותה פינה. הירק הוא מקור החיים בעיניי".

הוא מסכם: "אני מרגיש שאנחנו מבלים כבר כמה חודשים בצימר. כשהגענו לכאן בפעם הראשונה התגלה בפני מקום משגע שטובל בירוק, הרחק מרעש המכוניות והסירנות". הוא מציין שמעבר לפריחה בגינה המלבלבת שלהם, הוא מזהה פריחה לא פחות חשובה שמתקיימת בחייה של אשתו אנבל, שפעילה לאורך היום במגוון פעילויות שמציעה האחוזה.

את דבריו מחזקת אנבל, שאומרת: "זכינו בבית מיוחד, במקום שקט עם אנשים נחמדים, חברותיים שמפרגנים מאוד אחד לשנייה".
האהבה לצמחייה היא מכנה משותף לבני הזוג מלאך. אנבל מציינת שאת מלאכת טיפוח הגינה היא מותירה לזאב, אולם היא חולקת עימו את ההנאה מהצמחייה, ומפרגנת לו בלב מלא על היצירה. "זאב, כשם משפחתו הוא מלאך, והוא יצר לנו גינה מדהימה".
לשאלת תרומת הצמחייה בחייה היא משיבה: "הכלב שאימצנו והגינה הם זריקת מרץ עצומה למורל. אני נוהגת להציע לזאב 'דייט נס' במשמעות כפולה – הגינה היא פשוט גן עדן, והיא מסבה לנו נס של אושר. זאב ואני חברים, ואוהבים לדבר על כל מיני נושאים, ותוך כדי ליהנות מהיופי של הגינה. אני חושבת לעצמי – מה עוד אפשר לבקש?!". מעבר לבילוי הזוגי, הם נוהגים להזמין גם חברים לגינתם המופלאה.

"הסחלבים הם חלק מהמשפחה" – הצמחייה במרפסת והפרחים בבית

ליליאנה גולדפרב מתגוררת באחוזת ראשונים קרוב ל־12 שנה, ומעבר לחברה שמספקת לה סביבת האחוזה, היא נהנית מקשר מיוחד במינו עם צמחיית הבית – הסחלבים. היא מציינת שבחרה בחלופה הביתית מתוך אהבה גדולה לצמח המיוחד כל כך.
"יש לי 9 יחידות של פרחים, שפזורים בבית. רובם בצבע לבן, כמו הצבע המרכזי ששולט בדירה, ויש סחלבים בצבע ורוד וגם סחלב צהוב אחד שמשתלב נהדר".

לשאלת החיבור שלה אל הצמחייה והצמחים היא מציינת: "אני מאוד אוהבת אותם, אני מדברת איתם; ואם הם במצב לא טוב – אני שולחת אותם ללובי להתאוששות".
ליליאנה  נזכרת בילדותה בפולין, בסביבה קומוניסטית נעדרת חן ואסתטיקה, ונזכרת שכשזכתה לקבל פרוטות מאימה לטובת צפייה בסרט, היא העדיפה לשמור אותן לקניית עציץ. "האהבה לפרחים התחילה בעצם שם".

על טקס הטיפול בסחלבים ביום חמישי בבוקר היא מספרת: "אני אוספת אותם מכל הבית ומעמידה אותם בשורה, ואז מתחיל הטיפול בהם אחד אחרי השני. אחר כך הם חוזרים למקום".
ליליאנה מגדלת כבר 20 שנה סחלבים. "אם מקפידים על הכללים זה פשוט. אני למדתי איך לטפל בסחלב כשבאתי לקנות את הפרח במשתלה בפעם הראשונה. היום אני מחזיקה באופן קבוע מים מזוקקים להשקיה, ומהפייסבוק קיבלתי טיפים נוספים. למשל, להוסיף למים קליפות של תפוז ובננה, כי זה מחזק את הצמח בוויטמינים. את העלים של הסחלב אני מנקה עם קליפת בננה, זה גם מבריק וגם מנקה היטב את העלים".

ליליאנה מסכמת את האהבה הגדולה לצמחייה: "זה עושה לי טוב. זה מרגיע, וזו תעסוקה. אני מעדיפה עציצים על פני פרחים, שנובלים אחרי מספר ימים. הסחלבים כרגע לא בפריחה, אבל הם פה איתי. הם חלק מהמשפחה".

פינה ירוקה של שמחה

המפגש עם דיירי אחוזות רובינשטיין, והפעם דרך נקודת ממשק של עולם הצומח, היה מלבלב במיוחד. מצאנו אהבה, מצאנו שלווה וגילינו שהעולם הזה מחבק בתוכו הרבה מעבר לגוון הירוק, נפרש על פני קשת של צבעים, מעורר זיכרונות מתוקים ומפריח רגשות חיוביים.
עבור אנשים שמעדיפים צמחייה מלאכותית בשל החשש שלא יוכלו להתמודד עם גידול צמחייה טבעית, יכולה להיפתח נקודת מבט חדשה – אין צורך להיוולד עם הידע כיצד לגדל צמחים, ובהחלט אפשר ללמוד את זה בכל שלב בחיים. מעבר לכך, תמיד אפשר למצוא איש מקצוע שיעשה זאת עבורם.
ולשאלת המיקום, צמחייה יכולה ללבלב בכל מקום. יש שבוחרים בפינה בבית, יש שנוקטים בגישה של צמחייה למרפסת או אחרים שהולכים בגדול ומטפחים גינה שלמה. הדרך אינה חשובה, העיקר הוא לייצר פינה ירוקה של שמחה.