טוען...

דיירי אחוזות רובינשטיין מספרים

אהובה שולמן מראיינת את מלכה קויפמן

תאריך:09.11.22

ריאיון עם מלכה קויפמן "היה לנו שכן גרמני שגר במקום הרבה שנים לפני המלחמה. הוא הציע לאימי להחביא אותנו במרתף תמורת תשלום. השכן התחייב לספק לנו לחם ומים וגם קצת מזון"

ראיון עם מלכה קויפמן, דיירת אחוזת ראשונים | ראיינה: אהובה שולמן | מתוך "דבר ראשונים", עיתון אחוזת ראשונים

מלכה, איפה נולדת?

"נולדתי בשנת 1928 באזור מרמרוש-סיגט (Maramarossziget) שבאותה תקופה היה שייך לרומניה.
היינו משפחה קטנה: אימא, אבא ושתי בנות: אחותי ואני.
היינו משפחה דתית. גרנו בעיר הזאת עד עליית המשטר הנאצי. כאשר הייתי בכיתה א', המשטר האנטישמי הרומני חוקק חוקים נגד היהודים. אסור היה לילדים יהודים ללמוד בבתי ספר, רופאים יהודיים הורשו לטפל רק בלקוחות יהודיים ועסקים יהודיים נסגרו והוחרמו. ואז, יום אחד יצאה פקודה מטעם השלטונות לעזוב את המקום תוך 24 שעות. הגיעו משאיות והיהודים גורשו לאזור טרנסילבניה".

מה קרה למשפחתך?

"את אבי לקחו מייד למחנה עבודה ולא ידענו מה קרה איתו ואיפה הוא נמצא. אימי, אחותי ואני הגענו לעיר אראד בטרנסילבניה. אימי דאגה מאוד לגורל בנותיה והחליטה למסור אותי ואת אחותי לאישה נוצרייה שהכירה בכפר שליד אראד. לאחר תקופה מסוימת, כאשר הגיעו הגרמנים, האישה הנוצרייה פחדה להחזיק בנות יהודיות וביקשה מאימא לקחת אותנו לאראד"

ומה קרה לכם שם?

"היה לנו שכן גרמני שגר במקום הרבה שנים לפני המלחמה. הוא הציע לאימי להחביא אותנו במרתף תמורת תשלום. השכן התחייב לספק לנו לחם ומים וגם קצת מזון. השהות במרתף הייתה קשה. היו שם עכברים. אימי, אני ואחותי ישנו במשמרות כדי לגרש את העכברים. הסתתרנו במרתף במשך שנה וחצי עד לשחרור אראד על ידי הרוסים".

מה קרה לשכן הגרמני כאשר באו הרוסים?

"החיילים הרוסים תפסו אותו ורצו להוציא אותו להורג, אך אימי התערבה וסיפרה שהאיש סיכן את עצמו והציל אותנו ממוות. בזכות פנייתה של אימי האיש נשאר בחיים והמשיך להתגורר באראד".

מה קרה למשפחתך עם השחרור וסיום המלחמה?

"אבי חזר ממחנה העבודה. המשטר הקומוניסטי הסובייטי דרש מכולם לעבוד, גם מנערות צעירות כמוני. כיוון שהיינו משפחה דתית, אבי לא רצה שאני אעבוד בשבת והציע שאלך ללמוד מקצוע – אחות. כך למדתי את המקצוע לחיים. לאחר סיום הלימודים עבדתי בבית החולים המקומי עד שבשנת 1950 קיבלנו אישור לעלות לישראל".

איך המשפחה נקלטה בארץ?

"עלינו באונייה והגענו למחנה הנטוש בעתלית. התחלתי לעבוד בבית חולים בעתלית וקיבלתי מגורים בבית החולים, חדר עם שותפה. ההורים התגוררו במגורי חיילים שנותרו אחרי הבריטים. המשפחות הופרדו זו מזו בווילון. ההורים התפרנסו מעבודות מזדמנות. לאחר תקופה מסוימת המשפחה עברה לטירת הכרמל".

איך הכרת את בעלך?

"באחת הנסיעות שלי מחיפה לעתלית פגשתי חייל נחמד שנסע לדודתו בעתלית. הוא ביקש להיפגש איתי שוב והסכמתי. התחלנו להיפגש וב 1951- התחתנו.
הבחור היה ממוצא פולני וממשפחה דתית. באותו זמן אחותי כבר הייתה נשואה ובעלה קיבל דירה בנס ציונה.
למזלי הטוב הציעו לגיסי לנהל את הצרכנייה בבית חנן והם קיבלו שם דירה. אני ובעלי קיבלנו את הדירה שלהם בנס ציונה ומאז הייתי ופעלתי בנס ציונה".

ספרי על פועלך בנס ציונה.

"התחלתי לעבוד בבית יולדות ברחובות. אחרי תורנויות לילה לא יכולתי לחזור
הביתה כי הייתה זאת תקופת הפדאיון והייתה סכנה. בנותיי סבלו כאשר לא הייתי בבית. לכן התחלתי לעבוד בבריאות הציבור.
במקביל התנדבתי בכל מיני פרויקטים בעיר. הייתי נשיאת בני ברית בנס ציונה בסניף עמק השושנים וקיבלתי על כך תעודות הוקרה רבות".

אלו פרויקטים יזמת ובאלו השתתפת?

"הקמתי מועדון לקשישים שקיים עד היום. המועדון סיפק לקשישים ארוחות. סידרתי שיערכו לקשישים בדיקות שמיעה ובדיקות עיניים חינם. פרויקט נוסף היה בבית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה. נפתחה שם מחלקה לילדים ובני ברית אספו הרבה תרומות לטובת המחלקה. השתתפתי בהקמת מסגרת "ניצן" בנס ציונה. בבני ברית החלטנו שדמי החבר החודשיים ישמשו לתרומות לעזרת הנזקקים.
תרמנו שמיכות לפליטים שביתם נשרף. על פעולות ההתנדבות קיבלתי הרבה תעודות הוקרה ואף קיבלתי תעודת הוקרה משר הבריאות וגם תעודת "יקירת נס ציונה". ההתנדבות שלי נמשכה גם בדיור המוגן. במשך חמש שנים ניהלתי קבוצות שיח בהתנדבות וגם על כך זכיתי בתעודת הוקרה".

מאחר שכל חייך עבדת והתנדבת, מה עשית למען עצמך? היו לך תחביבים?

"לא היו לי תחביבים, כי לא היה לי זמן. התחביב שלי היה התנדבות. אבל אהבתי מאוד לטייל בחו"ל. בעלי היה מנהל בסניף 'עמידר'. נסענו יחד די הרבה".

מתי החלטת לבוא לאחוזת ראשונים?

"אני באחוזה 12 שנים. אחרי מות בעלי נשארתי לבד. באחת הפעמים שחניתי ליד הבית נשדדתי. אחר כך חוויתי פעמיים פריצות לביתי.
בנותיי שכנעו אותי שלמען הביטחון האישי עליי לעבור לדיור מוגן.
לכן אני כאן. בחרתי מקום קרוב לנס ציונה, כי אני קשורה לעיר. חבל שבנותיי גרות בריחוק ממני. אחת באלפי מנשה והשנייה ליד ירושלים במבשרת. יש לי 5 נכדים ו-7 נינים. אחד הנכדים מתגורר בבוסטון. בנותיי מבקרות אותי לעיתים קרובות".

מלכה, היו לך חיים עשירים ומלאי תוכן. אני מאחלת לך בריאות. את השראה לכולנו!

כתבות מגזין נוספות שיעניינו אותך

דיור מוגן מומלץ: כך תדעו איך לבחור בדיור המוגן המתאים לכם ביותר

דיור מוגן הפך לאופציה אטרקטיבית ביותר עבור אוכלוסיית גיל הזהב בזכות סביבת מגורים מוגנת ובטוחה, מגוון רחב של פעילויות פנאי, תרבות וספורט, קהילה חברתית איתנה, שירותים רפואיים צמודים ואבטחה 24/7. כיום יש מגוון גדול של בתי דיור מוגן בארץ, כך שאפשרויות הבחירה רבות וההתלבטויות לא מעטות. לכן, ועל מנת לסייע לכם להגיע להחלטה הנכונה, במאמר […]

דיירי האחוזות מספרים על החיים בהן

צפו בדיירי אחוזות רובינשטיין מספרים על המעבר לאחוזות ועל החיים בהן >>

הטריקים והשטיקים במחירי דיור מוגן

עוברים לדיור מוגן? חשוב מאוד שתשימו לב לכל הסעיפים בחוזה המעבר  לאחר שהחלטתם לעבור לבית דיור מוגן, תקבלו לידיכם את הסכם הכניסה לבית. מטבע הדברים, כשמדובר במעבר לבית חדש המעניק מגוון גדול של שירותים, חוזה דיור מוגן הינו מפורט ומורכב.  ישנם הבדלים משמעותיים בין החוזים של רשתות הדיור המוגן השונות שמתבטאים בסופו של דבר במחיר […]

מתעניינים באחת מאחוזות רובינשטיין?

מתעניינים באחת מאחוזות רובינשטיין?

השאירו פרטים ונשוב אליכם בהקדם!
ניתן ליצור קשר גם בטלפון 076-599-6619

    בלחיצה על "שליחה" אני מאשר/ת כי קראתי את התקנון וכי הפרטים שמסרתי יכללו במאגר המידע של אחוזות רובינשטיין בהתאם למדיניות הפרטיות של החברה

    background Call us