חוויות של דיירים חדשים | מאת מלכה שחר, דיירת אחוזת ראשונים

ב-13 לחודש ספטמבר הגיעה משאית לביתנו, והעמיסה לא מעט ארגזים מלאים בזיכרונות ונוסטלגיה של 45 שנה. משאית זו תשנה את חיינו ותוביל אותנו לביתנו החדש באחוזת ראשונים. כשבני, בעלי, העלה את הרעיון לעבור לדיור מוגן, לפני מספר שנים, פסלתי את העניין על הסף, גנזתי אותו וטמנתי אותו עמוק עמוק באחד מחדרי המוח. לתומי חשבתי שכמו שהרעיון עלה, ככה הוא יישכח ויגנז. טעיתי. 

עבר מעט זמן והנושא שוב צץ וצף. הבנתי מיד שאצלו המחשבה לא חלפה, אלא אף התחזקה ורקמה עור וגידים. כאבי בטן וכאבי ראש אחזו בי, הלילות היו ללא שינה. גם כשהעזתי לספר לקרובים, לילדים ולחברים, העידוד – לא הגיע משם. "למה? "מה פתאום?" "מבית מרווח – איפה יהיה מקום לארח בימי שישי בדירה קטנה כל כך?" "אתם עוד צעירים" וכד'. 

הבנתי שמשם לא תבוא הישועה. החלטתי לא לשמוע לרחשי הסביבה, והכנתי טבלת יתרונות וחסרונות במעבר לדיור מוגן.
בכל פרמטר היתרונות של דיור מוגן בלטו. הסתובבנו בהרבה בתים מצפון לדרום, ופה אחד הסכמנו על אחוזת ראשונים. 

אילאיל הגיעה לבתינו עם הצעות מועילות, הקשיבה ועודדה, וזו ההזדמנות לומר לך – תודה! גם עודד, בשיחות שהיו לנו, אמר שכאן נמצאים אנשים שמחים ומאושרים, מי יותר ומי פחות, אבל שווה לנסות! קיבלו אותנו עם זר פרחים וסלסלת מתוקים. מיד הרגשנו כל כך נעים וחם בלב. 

משפחת קאלימי מונתה למלווים שלנו, וכבר ביום הראשון לשהותנו הוזמנו על ידם לארוחת ערב. אני יודעת כמה קשה היום הראשון מבחינה פיסית ובעיקר נפשית. תודה לכם, איציק ודורית קאלימי! והנה הימים עוברים ואנחנו מתאקלמים, מכירים בכל יום אנשים חדשים נוספים, מקשיבים להרצאות, נהנים מתכניות תרבות, משתתפים בסדנאות ודואגים לכושר. 

כולם מאירי פנים ודואגים. וכשהנכדים באים ושואלים אחרי חגיגת סוכות הנפלאה ומבקשים: "סבתא, תזמיני אותנו שוב למלון הזה", אין מאושרים מאיתנו.

כן, יש מקום לכולם ואנו מארחים ומתארחים בהנאה רבה. תודה לכל הצוות היקר שעשה ועושה שהנחיתה תהיה רכה ונעימה. ובבקשה, אל תקראו לנו "חדשים", אנחנו כבר חלק מכם. אמנם לכם יש זכות ותיקים אבל כבר רבים באו אחרינו ועוד יבואו, וכולנו משפחה וקהילה אחת גדולה. אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם הצלחה והנאה מכל רגע ורגע משהותכם באחוזה.

מתוך "דבר ראשונים", עיתון אחוזת ראשונים, עיתון מס' 37