כולנו קהילה אחת | מאת סימה מלכה, דיירת אחוזת ראשונים

משפט עם פרדוקס: מצד אחד גדרות גבוהות, ומצד שני שכנים טובים. האם ייתכן מצב זה? תהיתי לגבי המילה "גדרות" שהוענק לה התואר "גבוהות".
המילה "גדרות" מעוררת בי אסוציאציות של: תיחום, גבולות, בידוד, ריחוק, קביעת טריטוריה, חסימה. 

מצד שני, גדרות מגינות, תורמות לביטחון ומהוות מעין תמרור "עצור וכבד את פרטיותו של האחר." אם כן, איך מתחיל להיווצר המרקם החיובי במערכות היחסים בין שכנים? בנוסף, מה קדם למה: גדרות גבוהות, או שכנים טובים? האם גדרות גבוהות אכן גורמות להיווצרות שכנים טובים? משפט זה גרם לי להרהר ולתהות בו. 

ניסיתי להשליכו על עצמי, תוך מציאת דוגמאות מהחיים ומהניסיון שלי עם שכנים, ומיחסיי עם השכנים שהיו לרוב טובים ומוגדרים. משפט זה תפס אותי לפני שעברתי לאחוזה. דאגה בי אחזה. האם תישמר פרטיותי, האם תופרע מנוחתי. האם אצטרך לפעול באלגנטיות, ניסיתי לשמור על אופטימיות. לשמחתי הופתעתי, לא הופרה פרטיותי. 

הגדרות הגבוהות מוגדרות, אך ללא חוקים והגדרות, רק עם הסכמות ותובנות. כל אלה תורמים לשכנים טובים, שבחוגים ובהרצאות לפגוש נעים. אני מאמינה שהגדר הכי גבוהה – עם האגו מזוהה, ורק ביחד נצליח לבנות גדרות של הבנה, שותפות, אחווה, דאגה ואהבה. בדרך זו נרוויח בזכות את התואר "שכנים טובים". כך ננפץ את חומות הניכור, הריחוק והדחייה. יש מי שנפשם חפצה וקנאית לפרטיות – חובה עלינו לקבלם באהבה ולכבדם. 

פעמים רבות אנו חולפים ליד דלתו הפתוחה של שכן. דלת זו היא גדר פיזית, אך לעיתים דלת פתוחה היא קריאה לא מילולית לחברה, להפגת בדידות ואפילו לשמיעת טפיפות רגליים במסדרון, או לשמיעת קולות וצלילים של שכנים. הקשה על דלת פתוחה לאמירת שלום או להתעניינות במצבו של שכן, ולא לצורך חטטנות, חשובה ותורמת להתרוממות רוחו. "שכן טוב הוא זה המחייך אליך מעבר לגדר, אך אינו מטפס עליה." 

ארתור בר אני מתבוננת שוב במשפט בסדר הפוך: "שכנים טובים יוצרים גדרות גבוהות?" זה מזכיר לי את "מה קדם למה: הביצה או התרנגולת?"…
בתורת הקוונטים: סיבה ותוצאה אינם כה ברורים, המקרים יכולים להתרחש ללא סדר מסוים. כך גם כאן. למעשה אני רואה בין הגדרות לשכנים קשר גומלין בל ינותק. מי ייתן שנשכיל לבנות גדרות גבוהות-טובות וגמישות, לרכך את הלבבות. כך יתקיימו גדרות גבוהות ושכנים טובים והסדר אינו חשוב – כל אחד מוביל לאחר. 

כדברי ספר משלי: "טוב שכן קרוב מאח רחוק." חבריי ושכניי, כולנו באותה סירה, בחרנו לחיות יחדיו באותו בית. נדאג יחד לחזקו ולייצב את גדרותיו, רק בראיית הטוב בכל אדם, בראיית גדלותו של כל אדם. כל אדם מתמחה בתחום אחר ותורם תרומה משלו למען הבית. כולנו חלקי הפאזל בקהילת "אחוזת ראשונים", ואם נצרף את כל החלקים יחד נקבל תמונה שלמה.

מתוך "דבר ראשונים", עיתון אחוזת ראשונים, עיתון מס' 37