אם בעבר אנשים התלבטו במשך חודשים ואפילו שנים האם לעבור לבית דיור מוגן מסוים, הרי שהיום תהליך קבלת ההחלטה התקצר מאוד, ואורך פעמים רבות אף פחות משלושה חודשים. למה זה קורה ומהם היתרונות של המעבר המהיר?

המשמעות של מעבר מבית שנושא בתוכו זיכרונות משפחתיים ותכולה שנצברה במרוצת השנים אל דירה בדיור מוגן הינה כבדת משקל.
היא טומנת בחובה שאלות והתלבטויות רבות ובהן:
האם יהיה לי נוח בבית החדש? האם אפשרי בשלב הזה של החיים להסתגל למקום שונה ולרכוש חברים חדשים? האם יהיה לי שקט מדי, או אולי רועש מדי? וכן הלאה. השאלות האלה עוברות גלגולים והתחבטויות, ולעיתים אף מתמשכות זמן רב.

במרוצת השנים שמענו פעמים רבות באחוזות רובינשטיין, רשת הדיור המוגן הגדולה והמובילה בישראל, דיירים שאומרים: למה לא החלטתי לעבור מוקדם יותר, וכך ליהנות מכל היתרונות הרבים בדיור המוגן?

מגיעים למפגש הראשון עם הרבה מידע

אולם, אמירות ושאלות כגון אלה הולכות ופוחתות בשנים האחרונות; מגמה חדשה ובולטת במעבר לדיור מוגן, מתבטאת בכך שעוד ועוד אנשים מקבלים החלטה מהירה לעשות את השינוי – ועוברים זמן קצר אחריה.

ורדית מיכאלי, מנכ"לית אחוזת צהלה – דיור מוגן בתל אביב , מספרת כי אם בעבר התבשלה המחשבה על אש קטנה ובזמן מתמשך של חודשים ארוכים ואפילו שנים, היום "הבישול" הוא מהיר בהרבה. "כובד המשקל שהונח על תהליך קבלת ההחלטה בעניין השתנה מקצה לקצה", מסבירה מיכאלי. "בעבר הדרך לקבלת החלטה הייתה מלווה בהרבה מאוד התלבטויות, התייעצויות ושיחות להפגת החששות, כשכל תהליך כזה נמשך לפחות חצי שנה, ואף יותר. אבל היום יש לא מעט פניות של אנשים שמגיעים כבר עם בשלות מסוימת לעשות את השינוי, והביטוי לזה הוא מעבר שמתרחש בתוך כשלושה חודשים בלבד".
מיכאלי מציינת שהדיירים מגיעים למפגש הראשון עם הרבה יותר ידע מאשר בעבר. למשל, הם כבר חקרו ומבינים לא מעט על משמעות המעבר, ויש להם ידע על נושאים טכניים נוספים. "הם ניזונים מהתקשורת, מחברים שמתגוררים באחוזה, והם מבינים את היתרונות שיש למקום להציע עבורם. בעיקר הם מבינים שחבל להם על הזמן, וצריך ליהנות מהפעילויות שמוצעות להם כל עוד הם צעירים ואפשר".
היא מסכמת שהתהליך המהיר גם מוכיח את עצמו: "רובם המכריע של הדיירים מהירי ההחלטה אומרים שהצעד שעשו שינה לטובה את חייהם".

בהמשך לדבריה של מיכאלי, יצאנו לשוחח עם דיירים מאחוזות רובינשטיין שקיבלו החלטה מהירה למעבר לאחוזות – לשמוע מהם על המעבר ועל השפעותיו על חייהם.

"אני מרגישה שהגעתי למקום שחיכו לי בו"

חיה גרסטנר מתגוררת באחוזת צהלה קרוב לשנה.
היא מספרת שבמשך כשבע שנים חיה לבדה בדירתה ברמת אביב. היא החלה להרגיש שהבדידות מקשה עליה, וכך גם הצורך שלה בסיוע.
"בכל פעם שנתקלתי באיזושהי בעיה, הטרדתי אחת מהבנות שלי, וזה לא עשה לי טוב. אחרי כמה פעמיים אמרתי לגדולה שצריך למצוא פתרון. היא הציעה מישהי שתגור איתי, אבל זה לא בא בחשבון מבחינתי. ואז עלה הרעיון של דיור מוגן".

באחת השבתות הזמינה אותה חברה לביקור באחוזת צהלה. "שתינו קפה, הסתובבנו, וראיתי אנשים כמוני-כמוה. זה מיד קסם לי. לקחתי ממנה את מספר הטלפון של האחוזה, והעברתי אותו לבת הגדולה, שתתאם לנו פגישה", מספרת חיה על תחושת הבטן הטובה שהיתה לה מתחילת הדרך. "הגעתי לאחוזה, ומיד קיבלתי הרגשה שמחבקים אותי. פגשתי נציגות מצוות הבית והן נתנו לי הרגשה ממש טובה, של בית. בפעם השנייה הגעתי עם הבנות שלי לראות את הדירות. הראו לי את אחת הדירות, שהייתה לה מרפסת יפה, והתלהבתי. הבנות שלי אמרו 'מה את מתלבטת?! הדירה הזו בדיוק בשבילך', וזהו זה, קיבלתי החלטה לעבור. חוץ מאחוזת צהלה לא הלכתי אפילו לבדוק שום מקום אחר".

חיה מספרת שעוד לפני המעבר, בזמן ששיפצו את הדירה והכינו אותה למעבר, היא השתלבה במהרה בנעשה באחוזה. "הזמינו אותי לשיר במקהלה, הכרתי אנשים, התחברתי ועשיתי את כל ההכנות שאני צריכה לעשות לקראת המעבר", היא מספרת. "הגעתי לפה וכל מה שרציתי קרה. יש הרגשה של חיבוק, יחד, שלווה ויש חברות. בעצם, כל מה שצריך בחיים. מאז שאני פה, לא התקשרתי אפילו פעם אחת לבנות שלי בענייני עזרה. יש לי פה הכול. אני מרגישה שהגעתי למקום שחיכו לי בו. אני פעילה מאוד. צועדת כמה פעמים בשבוע, שרה במקהלה, הולכת להרצאות, משחקת ברידג' פעמיים בשבוע, יש לי חברים פה וגם בחוץ. אני עסוקה כל הזמן".

———————————————
מעוניינים לשמוע פרטים נוספים
על אחוזות רובינשטיין?
התקשרו ונשמח לעזור:

*3616

———————————————

בדרך לאיקאה עוצרים באחוזת פולג

מישל וסידני שפירא נפגשו בפרק ב' של חייהם לפני 35 שנה, נישאו ולאורך השנים התגוררו ברעננה. "מדי פעם ביקרנו חברים שהתגוררו באחוזת פולג, ושמנו לב לאיכות החיים הגבוהה שלהם. אמרנו לעצמנו, שכשנהיה גדולים נרצה גם אנחנו לחיות כך", מספרת מישל במעט הומור.
יום אחד, כעבור שנים, כשכבר חשבו יותר ברצינות על דיור מוגן, בני הזוג היו בדרכם לחנות איקאה שבאזור התעשייה בפולג, והחליטו בספונטניות לבקר באחוזה שבקיבוץ תל יצחק הסמוך.

"הגענו וראינו את הכפר הקסום והשלו הזה, הסתובבנו קצת ואז הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: 'לא צריך לחפש יותר, זה המקום. אנחנו אורזים וחוזרים", מספרת מישל. "דיברנו עם נציגי אחוזת פולג, והם הפיגו כל חשש שיכול היה להיות לנו. סיכמנו במהרה, ואחרי חצי שנה הודיעו לנו שמתפנה בית. חיכינו עוד מספר חודשים לסיום השיפוץ לפני כניסתנו, ונכנסנו לבית חדש וחדיש לגמרי, שמתאים מאוד לצרכים שלנו כיום. למרות שהוא קטן מהבית שהיה לנו ברעננה, הוא מסודר בצורה שנותנת הרגשה של בית גדול ונוח מאוד. בכלל ובכל המובנים, מרגע שבאנו לכאן אנחנו מרגישים בבית".

"אנחנו שמחים מאוד על ההחלטה המהירה הזאת", מוסיף סידני. "יש פה אנשים ידידותיים שקיבלו אותנו בלבביות. יש פעילויות סביב השעון והכול בנחת. אם רוצים, אפשר גם לא לעשות כלום. אני ממש מרגיש איך מהרגע שעברנו ירדו המתחים בחיים שלי. יש פה צוות נהדר, שעושה המון מאמצים עבור הדיירים. ממש תחושה של פינוק".

מישל מספרת גם היא על מגוון של פעילויות גופניות והרצאות איכותיות, ועל הטבע הפורח בכל פינה, אך מדגישה כי הקהילה מסביב היא המשמעותית ביותר. "יותר מכל, יש כאן משאב אנושי מיוחד – יש כאן חיוך לכל בן אדם", היא אומרת. "כולם משפחה אחת גדולה. זה אושר מהבוקר עד הלילה, פשוט אושר, אנחנו ירדנו בגיל מאז שעברנו לכאן".

הגיעו בעקבות השמועה הטובה

עבריה ויוסי אורן הם בני זוג כ־35 שנה. במהלך השנתיים האחרונות הם עשו שינויים ותהפוכות בלתי שגרתיות במקום מגוריהם.
במקור הם התגוררו ביישוב קהילתי בצפון, בבית גדול עם חצר רחבה, ואז החליטו להתקרב למרכז, ושכרו דירה בצפון תל אביב.

"השכירות לא התאימה לנו, היינו צריכים משהו קבוע יותר ואז עלתה המחשבה על דיור מוגן", מספרת עבריה. "התחלתי לחפש באינטרנט מקום מתאים, והגענו לשלוש אפשרויות, שאחת מהן היא אחוזת ראשונים. מפה המשכנו לשאול אנשים, וכולם נתנו פידבק מצוין על המקום. כשהגענו לפגישות הבנו שמה שנאמר באמת נכון. החלטנו לעבור. רצינו מקום שיש בו פעילות מגוונות, ושתהיה חברה טובה, והכול הסתדר על הצד הטוב ביותר".

בזמן שהמתינו לכניסתם לדירה הם נפגשו והכירו דיירים מהאחוזה, "וזה עזר לנו להכין את עצמנו למעבר ולהתאקלם. היינו צריכים לפנות את הדירה בתל אביב באפריל, ולשמחתנו כולם באחוזה שינסו מותנים בשבילנו, ובינואר הודיעו לנו שנוכל להיכנס לדירה".

הם מדגישים שלמרות שהם מתגוררים באחוזה רק תקופה קצרה של כחודשיים, הם כבר מרגישים מחוברים. "עוד קודם לכניסה הסתובבנו בסביבה. הכרנו את המרכז המסחרי, את הרחובות מסביב. הכרנו חלק מהדיירים, וגם הגענו כמה פעמים לאכול איתם צהרים. אנחנו מטבענו אנשים פתוחים, אופטימיים ומקבלים כל דבר בצורה חיובית ושמחים מאוד על ההחלטה המהירה".
יוסי מתכנן להקים פרלמנט חדש של גברים באחוזה, ועבריה לקחה על עצמה לרכז אשכול של דיירים לפעילות. "זה עושה לנו טוב להיות פעילים, לתת מעצמנו ולעזור", מסבירה עבריה. שניהם מסכמים: "המקום יפה כמו מלון. לא צריכים לנסוע לחופשה. יש פה פשוט הכול".

חמישה דיירי אחוזות רובינשטיין, שני זוגות ואישה עצמאית, ושלוש החלטות מהירות שהתקבלו תוך זמן קצר, והתוצאה גם היא זהה – שביעות רצון מלאה. יש משפט מוכר שאומר "כשיודעים אז יודעים", ומכאן פתוחה הדרך – האם ליישם את ההחלטה מתוך שיקול דעת ובטווח זמן מוגדר, או לתת לה להשתהות ולדשדש, מתוך ידיעה שמה שמתעכב עלול לעיתים להתפוגג.