קצרים | דיירי אחוזת ראשונים מספרים

גילאים שבעים-שמונים  – דליה לבקוביץ 

שאלתי את אחד מחבריי שחצה את גיל השבעים ועובר לכיוון השמונים: איזה סוג של שינויים הוא מרגיש בעצמו? הוא שלח לי את השורות המעניינות הבאות, שאותן ברצוני לחלוק איתכם:
אחרי שאהבתי את הוריי, את אחיי, את בת זוגי, את ילדיי, את חבריי, עכשיו התחלתי לאהוב את עצמי. 
פשוט הבנתי שאני לא "אטלס" והעולם לא נח על כתפיי. הפסקתי להתמקח עם בעל החנות השכונתית. כמה אגורות נוספות לא הולכות לעשות לי חור בכיס, אבל זה עשוי לעזור לאיש לחסוך את דמי הלימודים של בתו. אני משלם למלצרית שלי טיפ גדול. הכסף הנוסף עשוי להעלות חיוך על פניה. 
היא עמלה לפרנסתה הרבה יותר ממני. חדלתי מלומר לקשישים שהם כבר סיפרו את הסיפור הזה פעמים רבות. הסיפור גורם להם ללכת בנתיב הזיכרון ולשחזר את העבר. למדתי לא לתקן אנשים גם כשאני יודע שהם טועים. חובת הפיכת כולם למושלמים אינה עליי. שלום יקר יותר משלמות. 

אני נותן מחמאות בחופשיות ובנדיבות. מחמאות תורמות לשיפור מצב הרוח לא רק עבור המקבל, אלא גם עבורי. וטיפ קטן למקבל המחמאה: לעולם לעולם אל תסרב, פשוט הגד תודה! למדתי לא להתערב בקפל או בכתם קטן על חולצתי. האישיות מדברת בקול רם יותר מאשר מראה. אני מתרחק מאנשים שלא מעריכים אותי. אולי הם לא יודעים מה אני שווה, אבל אני יודע. אני לומד לא להיות נבוך מהרגשות שלי. 

הרגשות שלי הם שהופכים אותי לבן אדם. למדתי שעדיף להוריד את האגו מאשר לשבור מערכת יחסים. האגו שלי ישמור אותי מרוחק, ואילו כאשר אני מקיים מערכות יחסים – לעולם לא אהיה לבד. למדתי לחיות כל יום כאילו זהו יומי האחרון. אחרי הכול זה אכן יכול להיות האחרון. אני עושה את מה שמשמח אותי. אני אחראי לאושר שלי, ואני חייב את זה לעצמי. אושר הוא בחירה. אתה יכול להיות מאושר בכל עת, פשוט בחר להיות! החלטתי לשלוח את זה לכל החברים שלי. מדוע עלינו להמתין לגיל שישים, שבעים, או שמונים? מדוע איננו יכולים לתרגל זאת בכל שלב בחיים ובכל גיל?

השכנים החדשים שלי  – מלכה שחר 

בספר משלי נאמר: "טוב שכן טוב מאח רחוק." והפירוש הוא ששכן הקרוב אליך קרבה גאוגרפית – טוב יותר, מאחר שבן משפחה הגר בריחוק גאוגרפי אינו יכול להשפיע על הקרבה והעזרה, בניגוד לקשר עם השכן שרק מתחזק עם הזמן. כשהיינו ילדים, צורת המגורים הייתה שונה. בתים ללא מעלית, אימהות היו עקרות בית, חבלי כביסה משותפים, וכך נוצרו יחסי שכנות קרובים והדוקים. 

הספיקה דפיקה על הדלת של השכן לבקשת עזרה או תמיכה, ומייד קיבלנו מענה… מי לא מכיר את הסיפור "דירה להשכיר" של לאה גולדברג. כשמתפנה דירה ומגיעים דיירים לשכור, כל דייר מוצא דופי באחד השכנים. נמלה חרוצה לא מוכנה לשבת עם תרנגולת עצלה ומקרקרת. רק היונה מוצאת בתכונות אלה יתרונות ושוכרת את הדירה: "השכנים טובים בעיניי." 

היה חבר טוב לחבריך ושכן טוב לשכניך. מכאן תתחיל להתפשט אהבת הבריות. ואנחנו הגענו לפני כחודש לאחוזה. אהבנו שכנים מאירי פנים, שתמיד מוכנים להגיש עזרה עם חיוך גדול, ורצון שנהיה חלק מהם. אנחנו זכינו!!!

געגועים לשכונה הישנה – יעל דגן

איזה מין געגועים מרטיטים לי בחזה, חונקים בגרון. אני חולמת בהקיץ על שדות, כרמים ופרדסים. על ריחות ההדרים והיסמין, שפרחו בשפע בכל רחוב בכל שכונה.

אני זוכרת ילדים ששיחקו במחבואים בחצרות וכך, ובלי משים, עיניי דומעות, וכל המחשבות פורחות בערבוביה בראשי הסב. כן יש בי געגועים אל הימים של פעם, אל התמימות שנעלמה, אל הפרי שעוד היה בו טעם, אל הזמן שחלף, אל החלום שנגוז ונעלם. הכול אני זוכרת, ובאומץ לב אני נושאת מבט אל אופק של תקווה ושל שלום, כי כל בר דעת יודע ומבין שהעולם אינו יכול לחזור אחור. וגעגועים הולכים איתו לכל מקום.

מתוך "דבר ראשונים", עיתון אחוזת ראשונים, עיתון מס' 37