טוב שכן טוב וקרוב מאח רחוק | מאת נעמי שורמן, דיירת אחוזת ראשונים
השכנות באחוזה מזכירה לי את השכנים בקיבוץ או במושב (בשניהם גרתי בעבר). בחיי יום יום כשפוגשים את הדיירים והמכרים במקומות המפגש במסדרון, בלובי, בחדר האוכל או בחוגים ובבריכה, שואלים לשלומך וממשיכים בשיחה.
קצת רכילות, וקצת מידע שלא ידעו או על מחלה ודרכים לרפא אותה. חוגגים יום הולדת בדירה עם קפה ועוגה ומתנה קטנה. בימי מחלה דופקים בדלת ושואלים מה צריכים. קניות, תרופות, ארוחה מהמסעדה.
כאן באחוזה השכנות הופכות לחברות. מכירים כאן באחוזה את העבר, מספרים קצת אודות המשפחה, ומתייעצים לגבי בני המשפחה. הולכים לחוגים, הרצאות וסרטים ושומרים מקום אחת לשנייה, או יושבים בקבוצות בקפיטריה או בלובי.
כמו בקיבוץ ובמושב, לא רק השכנים הקרובים הופכים לחברים טובים אלא גם דיירים שגרים בקומות אחרות, שמצאו שפה משותפת. לכן כשיש שכנים או חברים טובים במקום המגורים, החיים עוברים בקלות. כמו שהאמרה אומרת: "טוב שכן קרוב מאח רחוק."
מתוך "דבר ראשונים", עיתון אחוזת ראשונים, עיתון מס' 37
