שכנות טובה | מאת אהובה שולמן , דיירת אחוזת ראשונים
עלינו לארץ בשנת 1959 והתגוררנו במעברה. היו לנו במעברה הרבה שכנים, שהיו עולים כמונו. השכנים היו קיבוץ גלויות אמיתי: עולים מרומניה, מעירק, מפולין, מאיראן, ממצרים ועוד. יחסי השכנות לא היו כל כך קרובים בגלל סיבות שונות ובעיקר בגלל מחסום השפה.
בתחילת שנות ה-60 עברה משפחתי מהמעברה לשיכון רסקו בקריית מוצקין. השיכון היה בניין "רכבת" עם שתי כניסות. בכל כניסה היו שתי קומות ובכל קומה – שתי משפחות. בכניסה שלנו הייתה משפחה מליטא, משפחה מרומניה, משפחה מאיראן ומשפחתי מאוקראינה.
בכניסה השנייה היו ארבע משפחות: משפחה של "יקים", משפחה מהונגריה, משפחה ממרוקו ומשפחה מרוסיה. אלה היו שכנינו. במהלך השבוע השכנים יצאו לעבודתם מוקדם בבוקר להתפרנס למחייתם. כולם עבדו קשה וניסו לשרוד כלכלית ולדאוג למשפחותיהם. הילדים הלכו לבית הספר ואחר כך שיחקו בחצר.
מסביב לבניין הייתה גדר נמוכה מאבן שניתן היה לשבת עליה. היום שבו השכנים היו נפגשים היה יום שישי, שבו העבודה הסתיימה מוקדם. הרחוב התמלא בריחות בישולי שבת של העדות השונות.
ריחות ה"גפילטע" ומרק העוף התערבבו עם ריח החריימה והפלפלים הקלויים של הרומנים. מהכניסה השנייה עלו ריחות של מאפים הונגריים. אחרי הצוהריים הייתה מתחילה חגיגת טעימות. השכנות היו יוצאות כל אחת עם תבשיל מסוים או מאפה, מתיישבות על הגדר ומכבדות זו את זו בתבשילים.
השכנים הגברים באותה התקופה – חלקם הלכו לבית הכנסת וחלקם התעוררו מתנומת יום שישי והצטרפו לטעימות. מפגש שכנים זה גרם לקירוב לבבות. הייתה שותפות גורל, כולם היו עולים חדשים והתאמצו לבנות את עצמם בחברה החדשה.
לכולם היו קשיי שפה והתקשורת לעיתים התנהלה בתנועות ידיים, במימיקה או בחיוכים. מפגשים אלה בימי שישי היו פיצוי על שבוע עבודה קשה. בין השכנות הוחלפו מתכונים וכך השכנה המרוקנית למדה להכין קיגעל, וסבתי, האשכנזייה, למדה להכין סלט חצילים רומני ומטבוחה מרוקנית. זאת לא הייתה תקופה קלה, אך השכנות הטובה סייעה להתגבר על הקשיים. השכנים גם סייעו זה לזה בחיי היום יום. הדלת תמיד הייתה פתוחה והיד מושטת לעזרה. לעיתים אני נזכרת בגעגועים בימי השישי של השכונה.
מתוך "דבר ראשונים", עיתון אחוזת ראשונים, עיתון מס' 37
