שכנות טובה | מאת אביבה פורת, דיירת אחוזת ראשונים
בשנת 1964 הגענו לבאר שבע בעקבות עבודתו של בעלי, רק לשנתיים, ונשארנו שמונה שנים.
באותה תקופה הגיעו המון עולים חדשים מדרום אמריקה שהכינו להם דירות חדשות בשכונה ג' (שלא נחשבה שכונה טובה). זה היה רחוב קטן עם חמישה בניינים חדשים בני שלוש קומות מרווחות יחסית.
עמידר הייתה מעוניינת שלפחות שלוש דירות בכל בניין תהיינה מאוישות ע"י ישראלים שאינם עולים חדשים. זכיתי להיות שכנתם של רנטגנולוג, רופאת שיניים, מהנדסים ועוד בעלי מקצועות אקדמאים. תחילה היו הסתייגויות משני הצדדים, לאחר מכן התחלנו להעביר כיבודים שונים משני הצדדים. אנחנו כיבדנו אותם בכל מיני תבשילים ישראליים ומייד הם החזירו לנו במטעמים מדרום אמריקה.
החג הראשון הקרוב ביותר היה פסח. החלטנו לא להגיע למשפחה, והזמנו שתי משפחות מהקומה לליל הסדר. עשינו סדר כהלכתו, עם הסברים לקערת הסדר, תפילות וברכות כהלכתן.
בתקופת הפדאיון הם היו מאוד מפוחדים, תמיד נכנסו לשאול מה קרה ואיפה האירוע, והסברנו להם כדי להרגיעם. ב-1967 החלו כוננויות למלחמה. הם היו מאוד מפוחדים ומכיוון שבעלי גויס שלושה שבועות קודם, הייתי לבד עם שתי בנות. הם היו באים אליי לקבל הסברים על כל המהלכים. ב"ה הסתיימה המלחמה מוקדם והשמחה הייתה רבה.
כעבור כמה חודשים, כאשר נרגענו מהמלחמה והניצחון, ארגן בעלי אוטובוס ליום שלם והסיע כחמישים איש לאזור חברון, בית לחם, ירושלים והסביבה. הוא הראה והסביר על כל מקום ואתר. כולם, בלי יוצא מהכלל, נהנו מהטיול והמראות, העבירו רשמים לבניינים שכנים והם חיקו אותנו. השמחה הייתה גדולה לשני הצדדים.
מתוך "דבר ראשונים", עיתון אחוזת ראשונים, עיתון מס' 37
