התקשרו: 3616*

 
תפריט-לחצו לפתיחה
 

עשרת הימים הראשונים של שארית חיי

נגה מרון, דיירת אחוזת צהלה, כותבת על המעבר לאחוזה
מתוך עיתון “בקול צהלה” של אחוזת צהלה

הסופרת נגה מרון

“נגה, את בעצמך נשמעת אחוזת צהלה!”, כך הגיב אחד מידידיי על הודעתי הפומבית במייל שנפתחה במשפט: “סוף סוף עברתי לעולם שכולו טוב, שנקרא ‘אחוזת צהלה'”. אמנם את הביטוי ‘עולם שכולו טוב’ נהוג לייחס להקשר שונה לגמרי, אך מה לעשות שזאת האמת? והדברים הבאים הם מה שיש לי לומר לאחר עשרה ימים בביתי החדש.

הגעתי לכאן לאחר חודשים לא מעטים של התלבטות, מתח ונדודי שינה. רבים מידידיי בני גילי, וגם צעירים ממני, כבר עברו מזמן לבתי דיור מוגן ברחבי הארץ וניסו לשכנע גם אותי לעשות כמוהם, ואני עמדתי בסרבנותי. לא יכולתי להעלות בדעתי את המחשבה שאנתק את עצמי במו ידי מהבית שבו חייתי 55 שנה.

אחוזת צהלה

אני עצמאית ובריאה (חוץ מברך אחת דפוקה), אני פעילה, כותבת, מנגנת ונוהגת, ומעולם לא חשתי בדידות בביתי שבו גרתי לבדי בשלוש עשרה השנים האחרונות. עד שהבית המטופח שלי התחיל פתאום להזדקן, ובכל יום העמיס טרדות מציקות על חיי השלווים: צינורות החלידו, הגג דלף, הביוב עלה על גדותיו, מיזוג האוויר התיישן… עד שמלאה הסאה כאשר אני, שהייתי פלמ”חניקית אסרטיבית וידעתי להתמודד עם קשיים, מצאתי את עצמי טרף קל לאינסטלטורים תאבי בצע.

מכאן הייתה הדרך קצרה לאחוזת צהלה. לא התלבטתי הרבה בבחירת המקום. כמה מחבריי הוותיקים חיים כאן כבר שנים אחדות, ביקרתי אצלם לא פעם וידעתי שחייהם נעימים ומעניינים. כבר אז היה ברור לי שאם וכאשר אחליט בעתיד הרחוק לעזוב את ביתי, באחוזה הצוהלת הזאת תהיה הדירה שלי. גם השכנים נראו נאים בעיני.

ואכן, לאחר עשרה ימים של הסתכלות והסתגלות דומה שהחלטתי הייתה נכונה.

ולא מדובר רק בהידור האלגנטי ובשפע העניין והפינוקים שהאחוזה מציעה לדייריה. פגשתי בה אנשים בני דורי שהרגשתי שיהיה לי טוב להמשיך את חיי בחברתם. רציתי לחיות בין אנשים שיש לי איתם זיכרונות משותפים, גם אם עדיין איני מכירה אותם אישית. אנשים שאת מיטב אונם השקיעו, כמוני, בהקמת המדינה ובעיצובה בראשית הדרך. אנשים שגם הם מחפשים שלווה ומרגוע מהזעם הכבוש על אוזלת היד לשנות את המתרחש בעולם המקיף אותנו.

יש שגם כשאני מוקפת בבני משפחתי האהובים, נכדים נפלאים ונינים מתוקים, אני חשה סוג של ניתוק מעולמם של הצעירים. מהקצב המטורף של חייהם, אפילו מלשון הדיבור שלהם. מן התפיסה שלהם את החיים ואף מסולם הערכים שלהם. הרבה יותר נעים לי בחברת בני דורי, אנשים שגם אם לא הכרתי בעבר, דומה שיש לנו הרבה מן המשותף משום שחוויות בסיסיות משותפות עיצבו את חיינו.

אישור לתחושתי זו קיבלתי כחודשיים בטרם נכנסתי לגור כאן, כשהוזמנתי להשתתף במסיבת פורים באחוזת צהלה. להפתעתי הרגשתי פתאום כאילו יד קסמים אחזה בציצית ראשי והעיפה אותי במנהרת הזמן אל המציאות התמימה של פעם. אותם השירים, הריקודים, התחפושות המושקעות החזירו אותי לימי נעורי בתנועת הנוער… איזה כיף יהיה לבלות עם החבורה הזאת את שארית חיי!

לאושרי התקבלתי כאן במאור פנים ובנכונות לעזור בכל דבר. וזאת לא רק מצד אנשי הצוות אלא גם מכל מי שנקרה בדרכי במעלית, בחדר האוכל או בהתעמלות ובחוג לברידג’. עדיין לא התפניתי ליהנות מכל המטעמים שהאחוזה מציעה, ובוודאי אגיע גם לכך בקרוב. לשכניי ‘אחוזי הצהלה’ מיותר לספר כמה זמן לוקח להתרגל לסידורים החדשים ובעיקר לפנים החדשות. אמנם אצלי הזיכרון די בסדר, אבל כמאמר הפתגם הערבי – ‘ראשי אינו מחברת’ וקורה שלא הצלחתי לצרף שם לפרצוף, ואז אני מציגה את עצמי מחדש בפני מי שכבר דיברתי איתו אתמול, וזאת ההזדמנות להתנצל על כך.

אשמח להזמין לביקור את מי שיתעניין להכיר אותי. יש לי גם אתר באינטרנט, וניתן לקרוא בפייסבוק את ההגיגים שאני פורקת מעל לבי מעת לעת.

חברתכם החדשה,

נֹגה מָרון

יצירת קשר

  • האחוזות*
    0
  • שם מלא*full name
    1
  • טלפון*full name
    2
  • אימייל*full name
    3
  • הערות*something more
    4
  • תקנון*you like
    קראתי את
    5
  • 6
  • 7
  • Email*a valid email address
    8