תפריט-לחצו לפתיחה
 

החברות הכי טובות

שבע דיירות מארבע אחוזות רובינשטיין מספרות על חברות הנפש שמצאו באחוזה, ועל השפעתה המבורכת על חייהן

חברויות הן דבר חשוב ויקר לכל אדם. לרוב הן נוצרות בגיל צעיר ונמשכות לאורך זמן רב. אבל באחוזות רובינשטיין ניתן למצוא גם חברויות אחרות, שנוצרו במפגש באחוזות, בגיל מבוגר – והתפתחו לקשר חזק ומשמעותי ביותר. האם יש משהו שמייחד את החברויות האלה? לדברי שבע הדיירות מארבע אחוזות רובינשטיין שעמן דיברנו התשובה חיובית בהחלט: ראשית, ההכרה שחייהן השתפרו ללא היכר הודות לחברות החדשה – שסייעה להן להיקלט במקום חדש ולהרגיש בו במהרה כמו בבית; שנית, הידיעה כי יש תמיד על מי לסמוך, במי להיעזר, בכל מצב ובכל עת; ושלישית – התחושה שהחברות הזאת היא מתנה גדולה ובלתי צפויה. “אם יש חברה אחת טובה, במיוחד בגיל המבוגר – זו הזכות הכי גדולה!”, אומרת אביבה פרידנשטיין מאחוזת צהלה על הקשר החדש שיצרה באחוזה, שהפך לחברות נפש לכל החיים.

טובה מצא ואביבה פרידנשטיין. "כמו שתי טינאייג'ריות"

טובה מצא ואביבה פרידנשטיין, אחוזת צהלה. “כמו שתי טינאייג’ריות”

חשיבותה של פתיחות

אביבה פרידנשטיין וטובה מצא לא מפסיקות לצחוק. בכל פעם שעיניהן נתקלות זו בזו הן פורצות בצחוק גדול. “אנחנו כמו שתי טינאייג’ריות. לא צריכות הרבה בשביל לצחוק – רמז, מילה ומבט”, אומרת אביבה. למביט מהצד נראה שהן מכירות כל החיים, אבל למעשה מדובר בחברות חדשה למדי – כזו שנולדה רק כאשר הכירו באחוזת צהלה, לפני כשנה וחצי.

“ידעתי שעברה לכאן חברה של חברתי, אז שאלתי היכן היא נמצאת”, מספרת אביבה, שהגיעה לאחוזה מרמת אביב ג’. “היא ישבה בחדר האוכל לארוחת הצהרים. ניגשתי לשולחן שלה ושאלתי אם היא טובה. ככה זה התחיל”.

כיום החברות האמיצה בין השתיים כוללת ביקור משותף בהרצאות, בחוגים ובהופעות – באחוזה ומחוצה לה. “אנחנו מבלות גם בחוץ כי לשתינו יש מכוניות”, אומרת טובה. “אנחנו משוחחות הרבה בטלפון. אי אפשר ללכת לישון בלי ברכת ‘לילה טוב’ ו’חלומות פז'”.

אביבה: “שתינו נשים מאוד אופטימיות. יש לנו ראייה דומה, וזה גם מקרב בינינו”.

טובה, במקור משיכון ותיקי רמת גן מגדירה את החברות עם אביבה במילה אחת: מתנה. “שתינו באנו למסגרת חדשה, ולא הכרנו כאן כמעט אף אחד”, היא אומרת. “אז לפגוש אישה כמו אביבה, שמשלימה אותי, זו זכות גדולה. בגיל מבוגר מאוד מצאתי חברות נפש, מישהי שאני יכולה לדבר אתה על הכל. זאת אומרת שתמיד אפשר למצוא קשרים אנושיים”.

אביבה פרידנשטיין, אחוזת צהלה: “אם יש חברה אחת טובה בגיל המבוגר – זו הזכות הכי גדולה. טובה ואני תומכות זו בזו בטוב, ברע, בעצב, בשמחה ובשעמום”

——————————————————————————————————————————————————-

טובה לידר ואתי ריבלין. "חשוב לנו להיות שם אחת בשביל השנייה"

טובה לידר ואתי ריבלין, אחוזת בית הכרם. “חשוב לנו להיות שם אחת בשביל השנייה”

אביבה: “השאלה היא עד כמה אתה פתוח. לפעמים אומרים לי: ‘את נחמדה כי את מאוד מחייכת’. אני אומרת: ‘זה דפקט מלידה – עברתי דברים רבים בחיים ותמיד המשכתי לצחוק”.

טובה: “זה אופי. לראות את החיובי והאופטימי, לא משנה מה עברת – אתה רואה את הטוב שבסוף הדרך”

“טובה ואני תומכות זו בזו בטוב, ברע, בעצב, בשמחה – וגם בשעמום”, מסכמת אביבה.

——————————————————————————————————————————————————

חוג הדרמה הוביל לחברות

ההיכרות והקירבה בין אתי ריבלין לטובה לידר, דיירות אחוזת בית הכרם, עוברות דרך פעילויות משותפות באחוזה.

אתי, שבמשך שנים הייתה בוועדת חברים באחוזה, בתפקיד דומיננטי, שילבה לימים את טובה; ואילו טובה הפעילה בתחום המינהלי בחוג הדרמה, ביקשה את עזרתה של אתי. ההיכרות הקרובה הביאה לשתיהן סיפוק רב.

אתי: “אני מאוד מעריכה את עבודתה של טובה והאופי שלה, ומאוד אוהבת להיות בקירבתה. למדתי ממנה המון. היא מאוד יסודית ואני מרגישה שאנחנו משלימות אחת את השנייה”.

טובה: “השקט הנפשי, הריסון והחיוך התמידי פותחים בפני אתי את הדלתות. אתי יודעת להיות חברה, להקשיב, להזדהות ולהבין. יש בינינו טלפתיה גם מבלי שנרבה לדבר. לעתים קרובות קורה לי שהייתי רוצה לקבל את חוות דעתה על דבר מה, ואז בדיוק הטלפון מגיע! כאילו נדברנו מראש לדבר. אני מרגישה ששתינו יודעות לשמור על גבולות בחברות המיוחדת הזו, שיש בה מידה של איפוק, אמון ושיתוף”.

“הקשר שלנו מבוסס על תמיכה”, מוסיפה אתי, “חשוב לנו להיות שם אחת בשביל השנייה”.

על משמעות החברות בגיל מבוגר אומרת טובה: “זה משהו אחר. יש נקודה בתת־מודע שהחברות שנוצרת כאן בבית – היא עד הסוף”.

טובה לידר, אחוזת בית הכרם: “יש בינינו טלפתיה גם מבלי שנרבה לדבר. לעתים קרובות קורה לי שהייתי רוצה לקבל את חוות דעתה על דבר מה, ואז בדיוק הטלפון מגיע!”

——————————————————————————————————————————————————-

“סומכת עליי במאה אחוז”

רבים סוברים בטעות כי עליה מרקדו וחוה בדנרסקי מאחוזת ראשונים הן תאומות. מעבר לעובדה שהן דומות מבחינה חיצונית, גם הן מעידות שהקשר ביניהן הוא כמעט טלפתי.

“האמת שחוץ מהדמיון החיצוני אנחנו שונות מאוד, אבל בכל זאת – נהיינו חברות בלב ובנפש”, מחייכת עליה. “לא ציפיתי שזה יקרה בגיל הזה”.

כמו אצל אביבה וטובה, גם בין עליה וחוה הכירה חברה משותפת, ששמעה כי שתיהן צפויות לעבור לאחוזה.

“נפגשנו בערך חודש לפני שעברנו לכאן”, הן מספרות. “לאחר מכן התראינו בחדר האוכל ובחוגים והרגשנו שיש בינינו כימיה”. עליה נולדה במושב בית חנן להורים חלוצים (“מקור השם הוא מהביטוי ‘עלייה חופשית, מדינה עברית’ – ההורים שלי רצו לעצבן את הבריטים”, היא מספרת). “גדלתי בין החיות והטבע. הרגשנו שקורה משהו עצום אבל היינו ילדים”, היא נזכרת. “זאת הייתה ילדות מאוד מאושרת”.

עליה מרקדו וחוה בדנרסקי

עליה מרקדו וחוה בדנרסקי, אחוזת ראשונים. “הרגשנו שיש בינינו כימיה”

חוה, לעומת זאת, נולדה בחבל טרנסילבניה שברומניה למשפחה אמידה, וגדלה באחוזה עם עשרה חדרים ומשרתים. “הכל נראה ורוד עד גיל 6 ,אבל בשנת 1943 התחלנו לברוח, בתחילה מהגרמנים ולאחר מכן מהרוסים”, מספרת חוה. “עד שבשנת 1951 קיבלנו סרטיפיקט ועלינו לישראל. הייתי אז בכיתה ח’. המצב היה קשה בבית, מצאתי עבודה במפעל והתחלתי לעבוד”.

בבגרותן גרו שתיהן בראשון לציון, אך לא הכירו. עליה עבדה במכון למחקר ביולוגי כטכנאית מעבדה וחווה עבדה כמנהלת החשבונות של מכון היצוא הישראלי. רק לאחר עשרות שנים נולדה החברות המשותפת הזאת, שנראית כאילו הייתה שם תמיד. מלבד בילויים משותפים וארוחת צהריים בכל יום, החברות הזאת מבוססת קודם כל על אהבה ואמון. “אני סומכת עליה שאם אצטרך עזרה – יש גיבוי. והיא סומכת עליי במאה אחוז”, אומרת עליה.

על משמעות החברות בגיל מבוגר אומרת חוה: “לא היו לי חברות נפש לפני עליה וזה מאוד חשוב בשבילי. זו קירבה של כמעט כמו בעל ואשה”.

חוה בדנרסקי, אחוזת ראשונים: “לא היו לי חברות נפש לפני עליה וזה מאוד חשוב בשבילי. זו קירבה של כמעט כמו בעל ואשה”

——————————————————————————————————————————————————

חברות בהפתעה

לפעמים החברות נוצרת ללא שום ציפייה או תכנון מוקדם, כפי שקרה לאסתר (אסתי) בליצקי ולבני הזוג מיקה ויונה בנימיני מאחוזת פולג. בליצקי הגיעה לאחוזה לפני ארבע שנים, מקריית ביאליק. “הגעתי הנה בגיל צעיר, 62 ,בדעה ברורה – שצריך להסתכל על העולם בעיניים פקוחות”, מספרת בליצקי, בעודה יושבת בחצר הנהדרת שלה בביתה הפרטי באחוזה. “באתי, עשיתי סיבוב והחלטתי מיד שלכאן אני עוברת. לא היה לי ספק שיהיה לי טוב – בגלל הקרבה לילדים, שגרים באזור, וההרכב האנושי האיכותי באחוזה. אבל לא הייתי בקטע של בדידות ורצון לחפש חברה. היו ויש לי המון חברות”. אלא שלמציאות היו תוכניות אחרות ובמהרה פיתחה אסתר חברות מיוחדת עם הזוג בנימיני.

אסתר בליצקי, אחוזת פולג

אסתר בליצקי, אחוזת פולג

“מצאתי פה מספר לא קטן של חברויות, אבל הקשר המיוחד ביותר הוא עם מיקה ויונה, שהם גם שכנים שלי. הם מבוגרים ממני ביותר מ־15 שנה, כך שזה לא מובן מאליו. אבל יש לנו שפה משותפת בלתי רגילה, ואין שום תחושה של הבדל בגיל. מיקה ויונה הם אנשים לשיחה, חברים לבילוי – וגם לעזרה בעת מצוקה. נולדה בינינו חברות נפש שלא חיפשתי ולא הייתי מאמינה שתקרה”.

הקשר עם הזוג בנימיני התגלה גם כחוצה דורות. “נוצרה חברות בין הנכדים: לי יש נכדה בת 11.5 ולמיקה יש נכד בן 10.5. עכשיו הם כבר מתאמים ביניהם לבוא ולהיפגש כאן באחוזה”.

אסתר בליצקי, אחוזת פולג: “מיקה ויונה מבוגרים ממני ביותר מ־15 שנה, אבל יש לנו שפה משותפת בלתי רגילה. הם אנשים לשיחה, חברים לבילוי – וגם לעזרה ולמצוקה”

יצירת קשר

  • האחוזות*
    0
  • שם מלא*full name
    1
  • טלפון*full name
    2
  • אימייל*full name
    3
  • הערות*something more
    4
  • תקנון*you like
    קראתי את
    5
  • 6
  • 7