התקשרו: 3616*

 
תפריט-לחצו לפתיחה
 

ניקוי הראש הוא הכרחי

היא מייחלת לשלום, לא מפסיקה לעבוד ומתכננת ללמוד ציור. ובסך הכל רבקה מיכאלי, שחגגה השנה 75, אופטימית: “אני חיה די בשאנטי”. ראיון מיוחד
צילומים: רלי אברהמירבקה מיכאלי באחוזות רובינשטיין

רבקה מיכאלי לא נוהגת לחגוג את יום הולדתה, אבל השנה היא זכתה ללא פחות משלוש מסיבות. “התאריך העברי של יום הולדתי יצא בליל הסדר, וחגגנו כולם אצל הבן, בניו-יורק”, היא מספרת. “התאריך הלועזי יצא ביום העצמאות, וחגגתי בבית במסיבה יוצאת מן הכלל. אבל זה לא נגמר בכך. בעלי הובילני בכחש למסעדה בירושלים, וכשירדתי ראיתי שם 23 חברות טובות. הוא הביא אותן באוטובוס, והן עשו לי מסיבת הפתעה מדהימה. ככה שאי אפשר לומר שלא ציינתי השנה יום הולדת. בכל זאת, 75”.

ואיך החיים בגיל 75?
“אני מנסה להתייחס בכובד ראש לדברים, אבל עדיין לא רכשתי לעצמי את הטכניקה של להיות רצינית. בסך הכל אני חיה בשלום, די בשאנטי. זה נכון שיש פיחוּת ביכולת – רוצים אותו דבר אבל עושים פחות, מתעייפים מהר יותר, רוצים לישון. אבל כל זמן שאתה פחות או יותר בריא, יש עדיין סיבה ליהנות מהחיים”.

איך את שומרת על עצמך?
“אני רשומה פעמיים בשבוע לשיעור, שהוא תערובת של פלדנקרייז ויוגה. פעם בשבוע אני עובדת עם מדריכה בחדר כושר, חצי שעה על מכשירים, ופעם בשבוע עושה אירובי ומתיחות. זה שומר על החיונות. אני לא יכולה בלי זה”.

הכבישים השתפרו

את רבקה מיכאלי לא צריך להציג אבל בכל זאת, הנה תקציר: היא נולדה בירושלים בשנת 1938, ועוסקת בתקשורת ובבידור מאז גיל 14, אז החלה לשדר ברדיו במסגרת שידורי הילדים של קול ישראל. מאז ועד היום היא לא מפסיקה לשחק בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, לשדר ברדיו, להנחות תוכניות ופסטיבלים ובאופן כללי – להיות אחת האמניות המופיעות האהובות במדינה. מיכאלי זכתה בשלל פרסים וביניהם פרס האקדמיה לטלוויזיה (מפעל חיים), פרס מסך הזהב (מפעל חיים) ופרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.
השנה אפשר היה לראות אותה בהצגות “משפחה חמה” ו”אורזי מזוודות” בתיאטרון הקאמרי, בהצגה “מוטב מאוחר” בתיאטרון הספרייה (קומדיה מרירה על יחסים בגיל השלישי) ובסדרה “בנות הזהב” בערוץ 10; להאזין לה בתוכנית הרדיו “באה לשבת” ב-FM103 ולצפות בפינה קבועה שהיא מגישה בתוכנית “צינור לילה” בערוץ 10.
“אני חושבת שהעשייה עוזרת לי מאוד להישאר מעודכנת, עם יד על הדופק”, היא אומרת. “תוכנית הרדיו, למשל, מחייבת אותי לקרוא, להאזין לשירים ולגלוש בגוגל כדי ללמוד על הנושאים שבהם אנו עוסקים. כך אני תמיד נשארת בעניינים. בכלל, אני חושבת שסקרנות היא הוויטמין הכי מומלץ”.
דבר נוסף שמיכאלי עשתה השנה – ופורסם בעיתון, ברדיו ובטלוויזיה – הוא הקמפיין לאחוזות רובינשטיין, איתן היא מזוהה עוד מלפני עשור. “בזמנו, כשהייתי בת 65, התלבטתי אם לפרסם דיור מוגן”, היא מספרת. “אז לקחו אותי לראות את אחוזות רובינשטיין, והן כל כך מצאו חן בעיניי שהסכמתי מיד. התרשמתי שהדיירים בהן עושים חיים משוגעים. ראיתי באחוזות אנשים שבהחלט יכולים לחיות לבד, אבל מעדיפים לחיות בצוותא, עם כל כך הרבה מרחבים ואפשרויות: בריכה וחדר כושר וספרייה וחוגים ומה לא. בגילנו, לא תמיד יוצא לפגוש חברים. אין מסיבות, לא יוצאים לפאבים. באחוזות יש את האפשרויות האלה, והאנשים בהחלט נראים חיוניים, תוססים ומרוצים”.

איך את עצמך מתפנקת?
“אני אוהבת לנסוע. השנה זה הצטמצם רק לילדים שלי בארצות הברית, אבל בשנה שעברה נסעתי גם לסין וליפן עם הקאמרי. אני אוהבת גם להיות בבית, לקרוא ולנוח, וכמובן לראות הצגות”.

“בגילנו, לא תמיד יוצא לפגוש חברים. אין מסיבות, לא יוצאים לפאבים. באחוזות רובינשטיין יש את האפשרויות האלה, והדיירים בהן בהחלט נראים חיוניים, תוססים ומרוצים”

לאחרונה מיכאלי ביקרה בחריפות את מצב התרבות בישראל. בראיון לניב גלבוע בערוץ 10  אמרה כי, “נהיינו מדינה וולגרית, הכל בריוני. מי שמככב זה רק בוגרי האח הגדול, האח הקטן והאח הבינוני”, אבל הראיון הזה תופס אותה מפויסת יותר. “בסך הכל מצבנו לא כל כך רע”, היא אומרת. “נעשים בשקט דברים מאוד יפים. יש יוצרים נהדרים. התיאטרון הישראלי מצליח מאוד, הספרות בלתי רגילה ובכלל – אנחנו מוצפים בכישרונות”.
גם למצב המדינה היא מתייחסת בסלחנות יחסית: “עם כל הביקורת החריפה שיש לי, אין לי ארץ אחרת. אני אוהבת את הרעיון הציוני. אתה יודע, ‘כוונתך רצויה, אבל מעשיך אינו רצוי’. מהבחינה הזו העוגה לא כל כך הצליחה. אני מקווה ומאמינה שיבוא שלום. אם לא, הייתי מתייאשת לגמרי. אם לא בכוח – בכורח, אבל הוא יגיע. זה הדבר הרציני ביותר שאני מייחלת לו. בריאות נפשית למדינה שלנו וגם לעצמנו”.

מה השתפר כאן במהלך השנים?
“הכבישים”.

רבקה מיכאלי באחוזות רובינשטיין

“אל תאבדו את זה”

אחרי כל כך הרבה שנים על הבמה, את עדיין מתרגשת?

“לפני הצגה חדשה אני מאוד מתרגשת. בכל פריימרה הבטן מתהפכת. לפני הצגות רגילות אני עוברת על הטקסטים, לא סומכת על המזל והזיכרון, משתדלת לנוח ולא לאכול. אני עדיין טורחת להצחיק גם את הפרטנרים שלי, ולא רק את הקהל. אני לא יכולה להפסיק עם זה”.

מה מצחיק אותך?
“בטלוויזיה – ארץ נהדרת ומצב האומה. על הבמה – גורי אלפי, ציפורל’ה, דרור קרן והגדוד העברי. הכושר והשליטה הגופנית של השחקנים הצעירים פשוט בלתי רגילים. הם  וירטואוזים ג’אנגלרים. הרבה יותר מיומנים ממה שאנחנו היינו”.

עם מי הכי נהנית לעבוד במהלך השנים?
“יוסי בנאי היה כמובן מאוד משמעותי בחיי. אהבתי מאוד לעבוד עם הצוות של ‘ניקוי ראש’, והיום אני מאוהבת בכל השחקנים בהצגות ‘אורזי מזוודות’ ו’משפחה חמה’. ב’משפחה חמה’ נוצרו המון חברויות, וכל המסביב נורא נעים ומעורר. לראות את חנה מרון, שאני קוראת לה הליידי של התיאטרון, עובדת על הבמה, זה פשוט מדהים”.

עשית וזכית כמעט בכל דבר אפשרי. מה עוד היית רוצה לעשות?
“כשאגיע לאחת האחוזות, אני אבקש ללמוד ציור. אני רושמת קריקטורות בעיקר. מדי פעם יכולה לתפוס פורטרטים. אשמח לפתח את כישורי הציור שלי כשאהיה גדולה, ויש לי עוד זמן”.

“תוכנית הרדיו מחייבת אותי לקרוא, להאזין לשירים ולגלוש בגוגל. כך אני תמיד נשארת בעניינים. בכלל, אני חושבת שסקרנות היא הוויטמין הכי מומלץ”

הראיון תופס את מיכאלי נרגשת מאוד מאירוע לזכרו של יורם קניוק, שבו השתתפה. “את קניוק הכרתי אחרי שקראתי את ‘היהודי האחרון'”, היא מספרת. “ניגשתי אליו ואמרתי לו שאני נרעשת מהספר. הוא מאוד התרגש והתיידדנו. היה בינינו קשר מיוחד. אנשים מאוד אהבו אותו כי היה בו משהו כל כך צעיר. נעמי, בתו, קראה את הפוסט האחרון שכתב בבלוג שלו וזה פשוט מאסטרפיס. הוא מתאר את הימים האחרונים שלו, את המחלה הקשה והזקנה, והכל בכתיבה מבריקה. במהלך השנים הייתה לי זכות להיות חברה של יוצרים נפלאים כמו יורם, נעמי שמר ואהוד מנור, שכל אחד מהם הפך להיות חלק מהביוגרפיה שלי. הם הטעינו אותי”.

המוות מפחיד אותך?
“המוות מדהים אותי. אני עדיין מתפלאה על התופעה הזו, של ההתאיידות. אני מפחדת מההליכים שלפני כן, מהפרוצדורה שיכולה להיות קשה וכואבת. זה הכי מפחיד אותי”

ולסיום, מסר לקוראיך הוותיקים?
“אל תאבדו את זה”.

יצירת קשר

  • האחוזות*
    0
  • שם מלא*full name
    1
  • טלפון*full name
    2
  • אימייל*full name
    3
  • הערות*something more
    4
  • תקנון*you like
    קראתי את
    5
  • 6
  • 7
  • Email*a valid email address
    8