חיים רשלבך: על בית חינוך עיוורים
בשנת 1975 הגיש חיים רשלבך מועמדות למכרז לניהול המוסד בית חינוך עיוורים, וזכה. מאז ניהל את המקום במשך 43 שנים (!) – עד לשנת 2018.
"בחרו בי לתפקיד בגלל הניסיון שלי בשתי דיסציפלינות: גם איש ניהול וגם מחנך", הוא מספר. "נדרש אדם שיוכל לראות את הצדדים הניהוליים של בית חינוך עיוורים, אבל גם לשלב את ההחלטות הניהוליות בהחלטות חינוכיות משמעותיות, שיבססו את המוסד ויבטיחו את המשך קיומו".
וכך היה: בתקופתו של חיים הפך בית חינוך עיוורים למוסד מרכזי, גדול, חדשני ומוערך, ובעל תפקיד משמעותי בחייהם של עיוורים וכבדי ראייה בכל רחבי הארץ; מוסד שטיפח אלפי עיוורים, וסייע להם בלימודיהם והשתלבותם
בחברה ובמעגל העבודה. חיים אף השקיע רבות מזמנו ופועלו להקמה וייסוד של אגודות ידידים בכל רחבי העולם: ארצות הברית, שוודיה, נורבגיה, דנמרק, אנגליה, שוויץ, אוסטרליה ועוד. על פועלו הרב לקידום המוסד ועל סיועו לקידום איכות החיים של העיוורים בירושלים זכה באות יקיר ירושלים לשנת תשע"ג.
משתפים פעולה עם אחוזת בית הכרם
לפני כעשר שנים עבר חיים, אב לחמישה, וסב ל-19 נכדים ושמונה נינים, לאחוזת בית הכרם. במהלך השנים נוצר שיתוף פעולה פורה ומרגש בין האחוזה לבית חינוך לעיוורים. במסגרת זו נערכו מפגשים של חניכי המוסד עם דיירי האחוזה. כך למשל, באחד המפגשים הגיעו חברי מקהלת בית חינוך עיוורים לאחוזה, הופיעו בפני הדיירים ושרו ביחד עם מקהלת האחוזה. במפגש נוסף מאיר ברבי, נגן עיוור, בוגר המוסד, ניגן והרקיד את הקהל – דיירים וחניכי בית החינוך, וכולם נהנו מאוד מהחוויה הייחודית.
הקשר החם בין האחוזה למוסד ממשיך להישמר, ומפגשים מרגשים מסוג זה ממשיכים להתקיים.
בנוסף, בזכות תרומה נדיבה של אחת מדיירות האחוזה, ששמעה מחיים על עבודתו ופועלו, הוקם בבית חינוך עיוורים אולפן הקלטות מצויד וחדשני, בשיתוף פעולה עם הספרייה לעיוורים בנתניה.
חיים פרש מתפקידו כמנכ"ל בית חינוך עיוורים, אך הוא נותר פעיל כחבר הנהלת העמותה בהתנדבות. "לא רצו לוותר על הניסיון שלי", הוא מעיד.
מחנך ומנהל
חיים רשלבך נולד בנווה שלום בתל אביב ב-1935 ועשה דרך ארוכה עד שהגיע לפרויקט חייו – ניהול בית חינוך עיוורים. הוא למד בבית הספר היסודי ביל"ו ונמנה עם ילדי המקהלה המפורסמת של החזן והמנצח הנודע שלמה רביץ, שם נדבק בחיידק המוזיקה והחזנות.
עם השנים הקים מקהלות וניצח עליהן במסגרות שבהן למד וניהל, והיום הוא אף מעביר חוג חזנות באחוזת בית הכרם.
בשנת 1949 , עם סיום לימודיו היסודיים, עבר ללמוד במדרשיית נע"ם (נועם המזרחי) בפרדס חנה.
באחת מנסיעותיו לבית הוריו בתל אביב הכיר נערה מפרדס חנה, מרים עברי, בת למשפחת עולים חדשים שנסעה ללימודיה בבית צעירות מזרחי, לימים אשתו ואם ילדיו.
עם סיום לימודיו במדרשה למד בישיבת חברון בירושלים ואז התגייס לצה"ל.
במהלך שירותו עבר קורס קצינים ומונה לתפקיד חדש בצה"ל – קצין ההדרכה של הרבנות הצבאית. הוא שירת בתפקיד לצדו של הרב הצבאי הראשי שלמה גורן, שבהמשך חיתן אותו בלבו של מחנה צה"ל בקריה בתל אביב.
כשנה לאחר מכן הוא מונה למפקד גדוד בגדנ"ע. תפקידו היה לקדם נושאים חינוכיים ותרבותיים בתחומי מועצות אזוריות במחוז הדרום.
בהמשך ניהל כמה וכמה בתי ספר ברחבי הארץ, עבר לתחום הפיקוח במשרד החינוך, ומונה למפקח של בתי הספר בצפון – מטבריה ועד מטולה. בשלב זה נענה להצעה לצאת לשליחות בשוודיה מטעם הסוכנות היהודית ומשרד החינוך.
בראייה חדשה ב-1972 חזר חיים ארצה, ניהל את בית ספר רש"י בנתניה במשך שלוש שנים, וב-1975 החל את דרכו החדשה במוסד שישנה את חייו ובעקבות זאת את חיי רבים אחרים: בית חינוך עיוורים.
בית חינוך עיוורים הוקם בשנת 1902 בעיר העתיקה בירושלים והיה המוסד הראשון בארץ לחינוך מיוחד.
תפקידו היה לחנך ולשקם ילדים עיוורים וכבדי ראייה מכל רחבי הארץ. ב-1932 עבר המוסד למקום יישובו הנוכחי – בקריית משה. המוסד, המוחזק על ידי עמותה ציבורית וממומן חלקית על ידי המדינה ובעיקר מתרומות, כולל כיום פנימייה, מבנה בית ספרי ומרכז ספורט חדיש.
"כשנכנסתי לבית חינוך עיוורים המוסד היה על פרשת דרכים", מסביר רשלבך. "בתחילת שנות ה-70 ישראל אימצה את שיטת האינטגרציה, שלפיה ילדים בעלי מוגבלויות משולבים במסגרות חינוך רגילות. התוצאה הייתה שהמסגרות המיוחדות, כמו בית חינוך עיוורים, הפכו למיותרות. המוסד כמעט נסגר, וכשאני הגעתי ניסיתי לחשוב איך להציל אותו. אחרי שהבנתי את המצב אמרתי שאם התלמידים לא מגיעים אלינו – אנחנו נגיע אליהם, משפט שהפך למוטו של המוסד.
"הקמנו מסגרת משלבת לילדים שלא הצליחו להשתלב במסגרות הרגילות, והבאנו יום יום במוניות ילדים מגיל שש ועד בוגרים בני 21 , מנתניה ועד אשקלון, אלינו. הם למדו בכיתות קטנות של שישה-שבעה תלמידים, נשארו בין כותלי המוסד עד שעות אחר הצהריים וזכו לפעילויות העשרה וחוגים רבים. פעמיים בשבוע הם נשארו ללון במקום בתנאי פנימייה, וכך הם רכשו גם מיומנויות של התארגנות עצמאית בשעות הבוקר והערב – דבר שמקדם עצמאות וגם מאפשר למשפחה המטפלת לנוח מעט מעומס הטיפול היומיומי. המסגרת הזאת הצליחה מאוד ובזכותה בית חינוך עיוורים זכה להוקרה רבה".
"עוד מסגרת חשובה שהקמנו במקביל הייתה חינוך משלים – מסגרת שבה תלמידים עיוורים היו מגיעים למוסד בשעות אחר הצהריים כדי לקבל עזרה מקצועית מותאמת. זה כמו שיעורים פרטיים שמחזקים את התלמידים במקצועות שבהם הם צריכים עזרה".
שיט, סנפלינג, מחנאות וספורט
נושא נוסף שקידם חיים היה העזרה בחופשים. "לכל ההורים במדינה קשה למצוא מסגרות הולמות לילדים בזמן ימי החופש בחגים וכן בחופש הגדול", הוא אומר. "הבעיה הזו כפולה ומכופלת בקרב ילדים עיוורים. החלטתי לדאוג להם למסגרת העשרה מותאמת ומורחבת. גייסתי לצורך העניין תורם אמריקאי שמימן את הפרויקט וכך נולדה מסגרת המספקת לילדים עיוורים הלומדים במסגרות חינוכיות רגילות, כולל באוכלוסייה הערבית, קייטנות במהלך החופשים מבתי הספר.
כ-300 ילדים משתתפים מדי חופש במסגרת ויוצאים יחד לפעילויות שונות ומגוונות, בהן שיט, סנפלינג, מחנאות ועוד. יש גם אפשרות להישאר ללון בפנימייה בסופי שבוע ולהשתתף בקבלת שבת משותפת".
במשך שנותיו במקום השקיע רשלבך רבות גם בפיתוח המרכז לספורט של בית חינוך עיוורים. היום זהו המוסד המוביל את כל ספורט העיוורים בישראל, המשתתף בתחומי ספורט רבים כגון כדור שער, ג'ודו, אתלטיקה, אופני טנדם ושחמט, ואף מארח אליפויות ספורט.
על תרומתו הרבה לקידום ספורט העיוורים בישראל הוענק לרשלבך אות הוקרה מטעם הוועד הפראלימפי הישראלי.
