אטה בלטמן מאחוזת בית הכרם על היום הראשון שלה כמורה
"השנה היא 1952. אני הייתי תלמידה להוראה בשנה ב' בסמינר בית הכרם בירושלים. הייתי אמורה לסיים את שנה זו ולחפש עבודה בירושלים. כך תכננתי, אבל אחד מחבריי לכיתה היה בן רעננה, והוא שכנע אותי לעבור איתו ללמד ברעננה, מקום מבוסס, בבית ספר ותיק עם מסורת יפה, חבר מורים צעיר ומנהל מסור ומדריך נהדר. השתכנעתי והתקבלתי לעבודה כמורה בכיתה ג'. כמה ימים לפני תחילת הלימודים יצאתי לבקר בבית הספר. חברי לא טעה בתיאוריו. בית הספר עשה רושם טוב ועורר בי רצון להתחיל לעבוד.
אמרנו 1952 – ימי העלייה הגדולה. מעברות צצו בכל הארץ. הארץ שעתה למורים. לימודינו הופסקו בתחילת שנה ב' ואנו נשלחנו למלא את מקומם של מורים שגויסו. הייתי צעירה בת 20 וכל ניסיוני הסתכם בשיעורים לדוגמה לתלמידי השמנת של בית הכרם.
הגיע היום – היום הראשון שלי כמורה של ממש. התרגשתי מאוד. הלב דפק. האם אצליח?
סגן המנהל הוביל אותי לכיתתי. על המפתן נעמדתי. הכיתה הייתה מלאה עד אפס מקום בספסלים ובכיסאות. כמעט לא נשאר רווח במעברים. והתלמידים? ערב רב של דמויות, צבעים, גדלים,
תלבושות, תסרוקות. כ-50 תלמידים. 50 תלמידים על ההתחלה! איך אעמוד בזה?
תלמידיי הסתכלו עליי נבוכים, בעיקר העולים החדשים שבלטו מיד במראם ובתלבושתם, והן בעיניהם השואלות ‘מה יהיה?’. הם הגיעו למקום זר, עם שפה זרה, לעיתים בחוסר כל, ללא ספרים
וללא מחברות. וגם ללא חברים ולמורה שאינה דוברת את שפתם.
התחלנו במשחק פנטומימה. כל אחד הציג את עצמו, והאמיצים יותר שרו שירים מארצותיהם. ילדי רעננה לימדו אותם את שירי הארץ ואט אט המקום נרגע, ובסופו של יום נשבר הקרח וחזרתי הביתה מוקפת ברוב תלמידיי.
כעבור שנים, באחד מטיוליי לחו”ל, ניגש אליי אדם מבוגר לאחר שבהה בי זמן מה, ושאל לשמי. הוא הציג את עצמו והתברר ששמו יגאל והוא היה אחד מתלמידיי הראשונים ברעננה.
כשחזרנו ארצה הוא אירגן מסיבה לזכר הימים ההם, ונכחו בה רוב תלמידיי מהשנתון ההוא. הקשר ממשיך עד עצם היום הזה, כבר עשרות שנים, וזה הקסם בהוראה.
כל חיי התגוררתי ולימדתי בירושלים, וביתי האחרון היה בבית הכרם. כשעברתי עם בעלי ז”ל לאחוזת בית הכרם לפני יותר מ-13 שנים אמרו עלינו שעברנו דירה אבל נשארנו בבית. ירושלים מסמלת עבורי את החיים. היא אהבה, מסורת, משפחה, קיום ותרבות”.
** מתוך פרויקט "הפעם הראשונה שלי" שפורסם במגזין אחוזות רובינשטיין, שבו מספרים דיירי האחוזות על הפעם הראשונה שלהם בתחומים שונים.