אני ואחוזת ראשונים – סיפור אהבה
ב-24 ביוני השנה (2021) חגגתי עשר שנים למגוריי באחוזה. זו הזדמנות להיזכר בתהליך שהוביל אותי ואת שלמה בעלי לעזוב את מגורינו בחולון במשך חמישים שנה, וכן את כל שגרת חיינו. חשוב להבין שחיינו חיים מלאי חברים, וכן היו לנו חברות בקאנטרי, מינוי בתיאטרון ועוד דברים רבים כמו טיולים בארץ ובחוץ לארץ. פה מתחיל הסיפור על איך החלטנו לעבור לאחוזה.
בשנת 2006 זוג חברים שלנו עבר לאחוזה והזמין אותנו לחנוכת בית. שלמה הלך ואני לא יכולתי להצטרף, כי עדיין עבדתי במשרה חלקית בביטוח לאומי. עם חזרתו, שלמה היה מוקסם מהאחוזה, מהמבנה וסביבתו ומהתנהלות החיים של הדיירים. הוא שאל אותי אם נראה לי שנחשוב גם אנחנו לשנות את חיינו ולעבור לאחוזה. עניתי לו שזה לא בא בחשבון, הרי חיינו זורמים בנעימים ולא חסר לנו דבר. עברו ארבע שנים, ולמרות ששלמה העלה את הנושא מדי פעם, המשכנו את חיינו כקודם.
———————————————
מעוניינים לשמוע פרטים נוספים
על אחוזת ראשונים?
התקשרו ונשמח לעזור:
———————————————
בשנת 2010 היינו צריכים לערוך שיפוץ יסודי בדירתנו, ושלמה הציע שלפני שנחליט על שיפוץ, עם כל הקושי בכך – ננסה לחשוב על מעבר לדיור מוגן. לאחר דיון החלטנו לערוך סיור במספר דיורים מוגנים. היינו בארבעה בתים שלא מצאו חן בעינינו ולבסוף החלטנו לנסוע לאחוזה. מרגע שנכנסתי לאחוזה הבנתי למה שלמה הוקסם לפני ארבע שנים. הכל מצא חן בעיניי: צורת המבנה, חצרות מלאות אנשים שעסוקים בפעילויות שונות, ניקיון סביבתי ותוכניות בתחומים רבים במהלך היום.
הסכמנו להצעה להגיע לנופשון כדי לחוש את הדברים בחיי היום יום. מאוד נהנינו בנופשון והחלטנו שאנחנו מעוניינים לעבור לאחוזה, אך ורק לדירה של שלושה חדרים. חתמנו על חוזה המתנה ורק לאחר שנה, בשנת 2011 , עברנו לאחוזה. עכשיו אספר מדוע אמרתי שהמעבר לאחוזה הוא סיפור אהבה. במהלך ארבע השנים חווינו חיים מלאים בכל מה שאדם צריך: חברים, הרצאות, אירועים באחוזה ובחוץ כגון טיולים, הצגות וטיולים בחוץ לארץ. אני מצאתי את מקומי בפעולות התנדבות שונות, וגם כחברה בנציגות דיירים בתחום בריאות, בעקבות היותי אחות. גם שלמה מצא את מקומו.
הכול השתנה בחורף 2014 . שלמה חלה. בתחילה סבל מכאבי גב קשים, בהמשך מצבו הידרדר והגיע למצב סיעודי, ולאחר שנתיים נאלצתי להעבירו למחלקה סיעודית באחוזה. לאורך כל התקופה הקשה זכיתי לתמיכה וחום אנושי מחברים, מכל אנשי הצוות באחוזה ובייחוד מהצוות הסיעודי: נורית – אחות ראשית, ויויאן – אחות אחראית על טיפול בדיירים בדיור המוגן, אתי – אחות אחראית במחלקה סיעודית וצוות אחיות ורופאים: ד"ר לוי, ד"ר ולרי וד"ר וייס. שלמה נפטר בשנת 2019 , לבקשתי – במיטתו במחלקה.
אסיים את סיפורי בתקופת הקורונה – אנו דיירי האחוזה עברנו את כל התקופה הקשה כשהמנכ"ל עודד מור וכל צוות העובדים שומרים עלינו, ועושים כמידת האפשר כדי שחיינו ימשיכו בפעילות יומית, כולל מופעים והרצאות. הם דאגו לערוך עבורנו קניות בסופר, ושלחו מתנות קטנות של תשומת לב כמו חלה ופרחים לשבת. ואכן אנו לא חווינו בדידות, אפילו סבלנו פחות מסגרים מאשר אנשים בחוץ. כיום, במבט לאחור, ההחלטה שלנו לעבור לאחוזה הייתה מעשה חכם וחשוב, שעזר לעבור את כל המכשולים שהחיים הציבו לפנינו.
