אני לא מוותרת על אף משחק ברידג'!

כשוורה אברמוביץ ניסתה לשחק ברידג' בפעם הראשונה – זה הסתיים במפח נפש. "הצטרפתי לשיעור עם בעלי וברחתי אחרי חצי שעה כי לא הבנתי כלום", היא מספרת בחיוך. כמה שנים אחרי כן, עם פרישתה, בשנת 2004, היא חזרה שוב למשחק – והפעם נשבתה בקסמו. "התחלתי ללמוד אצל מורה שהכרתי. בהתחלה בקורס במכללה בחולון, ואחר כך באופן פרטי. ברגע שהבנתי את העקרון של המשחק התאהבתי בו, ומאז לא הפסקתי לשחק, כבר כמעט 20 שנה".

ורה נולדה בסין, שם התגוררו הוריה לאחר שברחו מרוסיה בתחילת המאה ה-20. ב-1950 היא עלתה לארץ, נישאה לשלמה והקימה משפחה בחולון. היא הייתה אחות, ובתפקידה האחרון הייתה סגנית מפקחת מחוזית של משרד הבריאות בתל אביב. היא פרשה מעבודתה ב-2004 אך המשיכה לעבוד עוד כמה שנים כמפקחת ומדריכה במוסד לביטוח לאומי.במשך השנים ורה הלכה והעמיקה בעולם הברידג': השתתפה בתחרויות באופן קבוע, שיחקה ברידג' בקאנטרי בחולון וגם בבתים של חבריה למשחק.

לפני כעשר שנים שלמה והיא עברו לבית הדיור המוגן אחוזת ראשונים. "שברתי את האגן בעקבות נפילה, והיה ברור לנו שאנחנו צריכים לשפץ את הבית כדי להתאים אותו לצרכים המשתנים שלנו", היא מספרת. "פחדתי מאוד מהשיפוץ, ושלמה שכנע אותי שבמקום לשפץ כדאי לנו לעבור לדיור מוגן. בית הדיור המוגן הראשון שהוא הלך לראות, בלעדיי, היה אחוזת ראשונים. אחר כך הלכנו לראות הרבה  בתי דיור מוגן ביחד, אבל כשבאתי אתו לאחוזת ראשונים ידעתי שזה יהיה הבית שלנו. עברנו לאחוזת ראשונים ובירכנו על כך בכל יום. למרבה הצער, שלמה נפטר לפני כשנתיים. אני ממשיכה להתגורר באחוזה וליהנות מכל מה שהיא מציעה".

"ניתוח מורכב של מצבים והמון ריכוז"

לאחר המעבר לאחוזת ראשונים, ורה הייתה נוסעת באופן קבוע לקאנטרי בחולון כדי לא להפסיד את שיעורי הברידג', אבל כעבור כמה שנים – היא התחילה לשחק בהנאה רבה באחוזה. "אני משחקת עם פרטנרים קבועים שלוש-ארבע פעמים בשבוע. פעם בשבוע יש לנו תחרות ופעם בשבוע שיעור מודרך. אני לא מוותרת על אף משחק! הברידג' הוא גם משחק חברתי וגם משחק חשיבה. הוא מספק כמעט את כל מה שאנשים בגיל השלישי צריכים: חברה ואימון למוח. את הדבר השלישי – פעילות גופנית – אני עושה בחוגי הספורט הרבים שיש באחוזה.

"החוכמה של הברידג' זה להבין קודם כל את הפרטנר שלך ואז את השחקנים שמולם אתה מתחרה. זה דורש שיתוף פעולה, ניתוח מורכב של מצבים והמון ריכוז. אתה צריך לדעת להעביר את המידע בצורה מדויקת. זה משחק שלא קשור בכלל למזל. הכול תלוי בשחקנים. אני מאוד אוהבת את האתגרים של המשחק הזה – אין אף משחק שדומה לקודמו. בכל פעם לומדים משהו חדש – או מההצלחות או דווקא מהטעויות. פעם לא הייתי נרדמת בלילה מרוב שהייתי מוטרדת מהמהלכים שעשיתי במשחק. היום אני משחקת בנחת וישנה טוב", היא צוחקת.

ורה, שלה שתי בנות ושני נכדים, אוהבת מאוד את החיים באחוזת ראשונים. "אני עסוקה פה מסביב לשעון. אני משתתפת בשלושה חוגי ספורט ביום, בפעילויות התרבות, בהרצאות בשעות הערב וגם בטיולים. מעבר לכך אני מתנדבת בנציגות הדיירים ובוועדת הבריאות באחוזה. בגלל שהייתי אחות, הייתי המקשרת בין צורכי הדיירים לבין האחיות של האחוזה. זה היה אינטנסיבי מאוד, בייחוד בימי הסגרים של הקורונה, אז ריכזנו את כל מרשמי התרופות של הדיירים ודאגנו שיקנו להם אותם ויביאו עד לפתח דירתם. חוץ מזה אני מלווה דיירים חדשים שמגיעים לאחוזה ועוזרת להם להתאקלם".
גם חיי החברה של ורה מלאים מאוד. "יש פה חבורה גדולה של דיירים שאנחנו ביחסי חברות קרובים. בערבי שישי אנחנו אוכלים ביחד כשאנחנו לא נוסעים לילדים, אנחנו יוצאים לכל הפעילויות
ביחד, וגם מבלים עצמאית בקולנוע, בתיאטרון ובמסעדות".