"בברידג' לא מפסיקים ללמוד אף פעם. תמיד יש עוד חוקים ואפשרויות, ובגלל זה המשחק הזה כל כך מעניין"

כשמשה הופרט הגיע לאחוזת פולג לפני כשמונה שנים הוא בדק את כל האופציות לפעילויות פנאי במקום, והן היו רבות.
בין היתר, החל לעקוב אחרי חוג הברידג' באחוזה, והצטרף לקבוצת המתחילים של המועדון, בניהולה של אורית אוחיון.
"למדתי את העקרונות והחוקים של המשחק במשך שנה שלמה ואז התחלתי לשחק", הוא מספר. "במשחק ברידג' לא מפסיקים ללמוד אף פעם. תמיד יש עוד חוקים ואפשרויות, ובגלל זה המשחק הזה כל כך מעניין".

היום משה משחק ברידג' במועדון באחוזה: פעם בשבוע עם אשתו, שלוש פעמים בשבוע עם חברים מהאחוזה ופעם בשבוע יש תחרות. מעבר לכך יש לו מינוי לבית ספר לברידג'

באינטרנט, שם הוא צופה בהדרכות מוקלטות ומתרגל את החומר במשחקים ממוחשבים. יש לו גם אפליקציה שבה הוא משחק ברידג' עם שחקנים אחרים מכל העולם.

 משחק ברידג' – משחק הזיכרון

"המשחק הזה מפתח את הזיכרון בצורה בלתי רגילה", אומר משה. "צריך לזכור כל הזמן את הקלפים שיצאו וללמוד עוד ועוד מצבים. יש גם המון חשיבות להבנת המהלכים של השותף למשחק, וזה דורש חשיבה מעמיקה ויכולת תפיסה של מצבים מורכבים. אמנם אסור לדבר עם השותף במשחק, אבל יש בו המון אינטראקציה חברתית. כמה מהחברים הטובים ביותר שלי באחוזה הם שחקני ברידג', ואנחנו נוהגים להיפגש בבתים שלהם (בדיור מוגן של אחוזת פולג ישנם בתים צמודי קרקע) ולשחק".

משה מספר שיש באחוזה הרבה שחקנים מעולים שמשמשים להם כמנטורים, וביניהם גם חבר בן 94 עם זיכרון מופלא.
המעבר של משה ואשתו עדי לאחוזת פולג היה כמעט מקרי. "חיפשנו בית וראינו כמה הכול יקר ולא נגיש. החלטנו לבנות בית קטן על השטח שלנו בנווה מונסון ולהשכיר את הבית

הגדול. כבר התחלנו בתכנון, אבל אז נתקלתי במודעה על אחוזת פולג, התקשרתי והזמינו אותנו להגיע ולראות. הוקסמנו מהאחוזה! אחרי פגישה אחת באנו להתארח לחמישה ימים באחוזה ולהרגיש את האווירה והמקום. היינו רק בני 65 ואני עוד עבדתי ב'אל-אופ'. בתום ימי האירוח עדי ואני הסתכלנו זה על זה וידענו שזה המקום שאנחנו רוצים לחיות בו".

מה אתם אוהבים באחוזה?

"הכול!", מחייך משה, "קודם כל את האנשים. הכרנו פה הרבה חברים חדשים, וזה לא פשוט ליצור חברויות חדשות בגילנו. החברים שלנו הם בטווח גילים רחב. יש לנו חברים בגילנו
וחברים שמבוגרים מאיתנו, והחברות עם כולם טובה וקרובה. אנשים פה נשארים צעירים בנפשם בזכות כל הפעילויות שיש מסביב. "מעבר לכך הצוות הוא נפלא – תמיד שמחים לעזור ולסייע בכל מה שצריך. חיי התרבות והפנאי פה מפותחים מאוד ואנחנו רק צריכים לבחור מתוך כל השפע המוצע לאן ללכת. אי אפשר להספיק הכול כי יש כל כך הרבה. יש לנו פה גם ביטחון, גם כשצריך עזרה רפואית וגם בזכות שירותי אחזקה וביטחון. הדבר הכי טוב פה הוא הבית שלנו – בית פרטי עם ארבעה חדרים וגינה. יש לנו למעלה יחידה נפרדת, שמשמשת את הנכדים כשהם באים לישון אצלנו (כשאין קורונה). אנחנו ממש מאושרים שאנחנו פה. זה קסם של מקום".

תחרות וחברות

משה מספר שפעם בשבוע מתקיימת תחרות הברידג' במועדון. יום אחרי התחרות, כשמגיעות התוצאות, לאחר שקלולן במחשב, רצים כל השחקנים ללוח כדי לצפות בניקוד ובדירוגים. "אני מאוד אוהב לנצח. למרות החברויות זה משחק תחרותי. אני מנסה להתקדם כל הזמן. אני לא יכול להרשות לעצמי לעשות בושות", הוא צוחק.
משה מספר שהברידג' הפך לכך כך מרכזי בחייו, עד שגם החופשים שלו קשורים למשחק. "מנהלת מועדון הברידג' שלנו מוציאה אותנו לטיולים מיוחדים. ביום אנחנו מטיילים ביחד ובערב אנחנו יושבים לשחק ברידג'. עשינו כמה טיולים כאלו בארץ, ופעם אחת טסנו גם לטיול בחו"ל באותו קונספט. טיילנו בקוסטה ריקה עם החברים מהברידג'. במשך היום ראינו את כל הטבע המרהיב ובערב ישבנו לשחק ברידג' בחברותא. אחרי הקורונה נעשה את זה שוב", הוא מסכם בחיוך.