הגלריה של פולג

האומנות היא חלק מרכזי בחייה של שולה בלוך, ולכן היה זה אך טבעי שהיא תמשיך לעסוק בה גם בשנות הפנסיה.
כשהיא עברה לאחוזת פולג, אחרי שבעלה נפטר, היא מיד שמה לב לכך שאין גלריה, אבל יש אולם כניסה רחב ידיים – מיקום מושלם לטעמה להקמת גלריה.

איך גלריה נולדת  

שולה למדה אומנות לתואר ראשון ושני בגרמניה ובארצות הברית, והיא גם בוגרת סמינר אורנים בתולדות האומנות וחינוך לאומנות.
היא הייתה במשך שנים אוצרת הגלריה העירונית בעיר מגוריה, נהריה, וכל השנים גם יצרה בעצמה במגוון תחומים: זכוכית, ציור, קרמיקה ועוד.
הגלריה באחוזת פולג החלה בשתי קוליסות (קירות ניידים על גלגלים), שעליהן נתלו התמונות הנבחרות. עם הזמן נוספו לגלריה עוד ועוד קוליסות, וכך אפשר להזיז את מיקום התערוכה ולשנות את גודלה מפעם לפעם.
התערוכות בגלריה הארעית מתבססות בעיקר על עבודותיהם של דיירי האחוזה.
יש באחוזה חוגי אומנות וציור שבהם משתתפים בקביעות כ 35- דיירים שהפכו זה מכבר לאומנים חובבים.
לעיתים מתבססות התערוכות על מקבץ ציורים של אומנים העוסקים בנושא מסוים, ובפעמים אחרות הן מתמקדות באומן אחד ומציגות מגוון מעבודותיו.
מדי פעם מביאה שולה אומנים מחוץ לאחוזה להציג בתערוכות.
בכל תערוכה משקיעה שולה מחשבה רבה בבחירת התמונות, בהסברים המוצגים לצד כל תמונה ובסידור התצוגה. "בכל פעם שאני רואה את התמונות שלי מוצגות אני מתרגש הרבה יותר מההתרגשות שליוותה את יצירת הציור", מספר ז'קי ברוך, אומן חובב שהציג בגלריה כבר שלוש תערוכות.
כל תערוכה זוכה לפתיחה חגיגית, שבה מתקיים שיח גלריה עם האומן המסביר מה מנחה אותו בעבודותיו ועונה על שאלות המבקרים.

התחביב של הפנסיה

שמואל זיגלמן החל ללמוד ציור בחוגים כשנתיים לפני יציאתו לפנסיה, לפני כ 25- שנה, ומאז הוא צייר מאות ציורים – רובם שמורים במגירותיו, וחלקם, 120 במספר, מוסגרו. 70 מהם תלויים בדירתו באחוזת פולג. "כל בוקר אני קם ורואה מולי את קיר התמונות שלי", הוא מספר.

שמואל זיגלמן. "כל בוקר אני קם ורואה מולי את קיר התמונות שלי"

מאז שעבר לאחוזת פולג הוא ממשיך לצייר בחוגי הציור של האחוזה, "למרות שבחוגים באחוזה כולם מציירים בצבעי שמן, ואני מתעקש להמשיך לצייר רק בצבעי מים – זו האהבה שלי מתחילת הדרך", הוא מסביר.
את התערוכה הראשונה שלו באחוזה אצרה שולה לפני כתשע שנים, ומאז הציג ארבע תערוכות בגלריה. בימים אלו הוא בהפסקה מציור, בעקבות ניתוח שעבר, "אבל עוד אחזור לזה בקרוב", הוא מבטיח.
גם הדירה של ז'קי ברוך באחוזה מלאה בציוריו, אך הוא דווקא מתעקש שהציורים יישארו ללא מסגרת. "המסגרת כובלת", הוא קובע.
ז'קי החל לצייר במסגרת חוגים עם יציאתו לפנסיה. הוא התנסה בהרבה סוגי ציור – רישום בעיפרון, צבעי שמן, צבעי מים – ואימץ גם גילוף בעץ כתחביב.
ז'קי היה מהנדס במשך שנים, ולכן סגנון הציור הראשוני שלו מאוד מדויק ונקי. "אני מצלם הרבה נופים גם בארץ וגם בחו"ל, ומשתמש בהם כמודל לציורים שלי", הוא אומר. "אני אוהב לצייר צמחייה, בתים, מים, ים ושמש. עם השנים התחלתי להתפרע ולצייר גם ציורים יותר מופשטים, ללא מודלים.
אני רוצה להשתחרר אף יותר". מאז שעבר לאחוזת פולג, לפני כ 11- שנים, הוא מצייר פעם בשבוע בחוג הציור באחוזה.
יש לו עשרות ציורים – רבים מהם הוצגו בתערוכות ששולה אצרה באחוזה.
"בעבודות של ז'קי רואים את ההתקדמות וההתפתחות המשמעותית שהוא עשה", מעידה שולה. ציורים רבים של ז'קי תלויים גם בבתי הילדים והנכדים שלו, שמזמינים ממנו כל הזמן עוד ועוד ציורים. "זה מחמיא לי מאוד", הוא אומר.

ציירות מלידה

את דליה לבוב, דיירת האחוזה, האומנות ליוותה מאז שהייתה ילדה. "תמיד ציירתי ויצרתי כל מיני יצירות, אבל לא למדתי אומנות. רק כשבגרתי ועברתי לחיות בלוס אנג'לס בעקבות בעלי התחלתי להשתתף בחוגי אומנות ואז למדתי לצייר, בעיקר בצבעי שמן, אקריליק ומים. הצטרפתי לאגודה של ציירים, הצגתי בתערוכות ואף מכרתי הרבה ציורים שלי", היא מספרת.

דליה לבוב. ״היום יש לי זמן לעסוק במה שאני אוהבת – אומנות!״

לפני 24 שנה היא התגרשה וחזרה ארצה, ולפני 14 שנה עברה לאחוזת פולג, שבה היא ממשיכה לצייר, ליצור, לפסל ולעסוק במלאכות יד רבות. "היום, כשאני פנסיונרית, יש לי את כל הזמן לעסוק במה שאני אוהבת – אומנות!
אני עושה הכל: פסיפסים, עבודות זכוכית, תכשיטים, פסלים מעץ ומקרמיקה", היא מספרת. העבודות של דליה הוצגו בתערוכה גדולה באחוזה והיא מספרת שהרבה דיירים אף רכשו את יצירותיה.
יצירות שלה, ובהן עבודות פסיפס וויטראז'ים, אף מוצגות באופן קבוע בוויטרינה בשטח הפתוח באחוזה.

מונה מרגלית. "אני מפסלת בעזרת רשת, מציירת בצבעי מים, אקריליק ושמן ועושה עבודות פסיפס וקולאז'ים" מונה מרגלית, גם היא דיירת באחוזת פולג, התחילה לצייר בשנות ה- 70 – היא אהבה את זה מאוד ואף תכננה להציג 140 מציוריה בתערוכה, אך אז קרה אירוע טרגי – ביתה נשרף, ועמו כל ציוריה. מאז אותו אירוע, לפני כ 20- שנה, היא לא ציירה. רק לאחר שיצאה לגמלאות – חזרה לצייר.

מונה מרגלית. "אני מפסלת בעזרת רשת, מציירת בצבעי מים, אקריליק ושמן ועושה עבודות פסיפס וקולאז'ים"

״אני מפסלת בעזרת רשת, מציירת בצבעי מים, אקריליק ושמן ועושה עבודות פסיפס וקולאז'ים", היא מסבירה. "אני מכירה את כל הטכניקות ועושה הכל לבד. אני אוהבת לעבוד בעיקר בשעות הלילה. באחוזה אני מרגישה בטוחה וחופשייה – אני יכולה לצאת, לנסוע מכאן לאן שאני רוצה ולהשאיר את הדירה פתוחה מבלי לדאוג. במושב שבו גרתי פרצו לביתי כמה פעמים וגנבו לי את האוטו ופריטים יקרי ערך. חוץ מזה הכרתי כאן הרבה חברות והאנשים פה נחמדים מאוד״, היא מספרת.
"דרך אצירת התערוכות באחוזה הכרתי המון אנשים מוכשרים ומעניינים", שולה מחזקת את הדברים. "גם פתיחות התערוכות עצמן מזמנות מפגשים בין דיירים והזדמנות להיכרויות. כשנותנים – מקבלים המון בחזרה".