טוען...

ספורט, בריאות ותזונה בגיל השלישי

אסף חפץ: סיפור שיקום מעורר השראה

מפכ"ל המשטרה לשעבר, אסף חפץ, מספר על השתקמותו המדהימה לאחר האירוע המוחי שעבר | "אתה יכול להישאר בכיסא גלגלים כל החיים, זה מאוד נוח. אבל אתה יכול גם לעבוד קשה ולחזור לתפקוד כמעט מלא"
תאריך:22.04.20

ארבע שנים עברו מאז הלילה בו עבר אסף חפץ אירוע מוחי. לאחריו נלחם וגם הצליח לעמוד שוב על רגליו. בין התמודדות אחת לשנייה, ולצד מתיחת קצה גבול היכולת, חפץ גיבש לעצמו תובנות חדשות לחיים. "בהתחלה שאלתי את עצמי מה פתאום התלבשו עליי עם הדבר הזה, ואז הגעתי למסקנה שבסופו של דבר הנכות נקבעת בעיקר על ידי התגובה הנפשית והפיזית לאירוע שעברת", הוא אומר. "אתה יכול להישאר בכיסא גלגלים כל החיים, זה מאוד נוח, אבל אתה יכול גם לעבוד קשה ולחזור לתפקוד כמעט מלא".
לחפץ חשוב לחזור ולספר את סיפורו האישי שדרכו, כך הוא מקווה, יצליח להגביר את עירנותם של אחרים לתסמינים מקדימים לאירוע מוחי, שעלולים להופיע אצל כל אחד, בכל שלב בחיים. לדבריו "זיהוי מוקדם של הסימנים שהופיעו אצלי יכול היה לשנות את כל התמונה".

"הבנתי שמשהו במוח לא בסדר"

חפץ זוכר היטב את סדר הדברים כפי שהתרחשו בספטמבר 2013 . היום הוא מבין שהכתובת הייתה על הקיר. הסימן הראשון הופיע לאחר גלישה על הקייט בכנרת. "כשנכנסתי לרכב שמתי לב שיש לי איזו בעיה בשדה הראייה בעין שמאל, אבל אחרי חמש דקות זה נעלם, ושוב הופיע אחרי חצי שעה. הבנתי שמשהו במוח לא בסדר, אבל חשבתי לעצמי שזאת תקלה שהמוח יידע איך להתמודד איתה".
ההפרעות בשדה הראייה הופיעו ונעלמו לחלופין גם ביום שלמחרת, וביום הבא החליט חפץ לגשת לבדיקה רפואית. רופא המשפחה לא חשד שמדובר באירוע חריג, והפנה את חפץ לרופא עיניים, שגם הוא למרבה הפלא לא זיהה בעיה כלשהי בשדה הראייה. האבחנה השקיטה במעט את דאגתו של חפץ, שלמחרת בלילה כבר יצא עם חבריו לרכיבת אופניים לאור ירח בנחל פרצים שבדרום מדבר יהודה. בערב הבא, כשצפה עם אשתו רחלי בטלוויזיה, הופיעו תסמינים נוספים.
"חשתי עייפות גדולה, ולא הצלחתי לעקוב אחרי הדברים בתוכנית ששודרה, אז החלטתי ללכת לישון. אחר כך הבנתי שזאת הייתה עוד טעות, כי בשכיבה לא הרגשתי שהיד והרגל שלי השתתקו. שכבתי והרגשתי ממש לא טוב. בערך בחצות קמתי מהמיטה, מבלי לדעת שאין מה שיחזיק אותי, ונפלתי".
ארבע שעות לאחר האירוע הגיע חפץ לבית החולים, מאוחר מכדי להשתמש בזריקה להמסת קריש הדם שחסם את העורק המוביל דם למוחו.

"אחרי שבועיים קמתי מכיסא הגלגלים"

חפץ ידע לא מעט קרבות במהלך חייו. הוא היה לוחם במלחמת ששת הימים, פיקד על מבצע שפט 47 במלחמת ההתשה ועמד בראש הכוח שפעל בחזית המצרית במלחמת יום הכיפורים. במרץ 1978 , בתקופה שבה פיקד על הימ"מ, היה הראשון להגיע לאירוע הקשה של אוטובוס הדמים בכביש החוף (על כך הוענק לו עיטור אומץ). הוא פיקד על משטרת ישראל בשנים 1994-1998 שהיו סוערות מאוד ורוויות בטרור רצחני.
אירועים אלה ואחרים ליוו את מסלול חייו המקצועי של חפץ, אבל אף אחד מהם לא הכין אותו למאבק האישי שצפוי לו. "פתאום אתה מבין שלכל אחד יכול לקרות משהו, וזה עלול לקרות בכל גיל", הוא אומר.
מבית החולים יצא חפץ על כיסא גלגלים ועבר לשיקום בבית לוינשטיין. "הימים הראשונים היו קשים מאוד", הוא משחזר. "היה חשש שזה עלול עוד להחמיר. יד ורגל שמאל לא תפקדו כלל. במשך חודשים עברתי טיפולי פיזיותרפיה, קיבלתי הסברים ותחזיות, וזה יצר תקווה שאם אתעקש ואתאמץ – אוכל לצמצם בצורה משמעותית את הנזק".

מה היו המחשבות באותם ימים?
"המחשבות היו קשות מאוד, כי היה פער גדול בין מה שאמרו לי ורציתי ובין המצב שבו הייתי בפועל. אמנם הייתה לי תקווה, אבל זה לא סתר את העובדה שישבתי בכיסא גלגלים, הרגל שלי הייתה כמו בול עץ והמצב נראה בלתי הפיך. אבל בכל זאת הקשבתי כל הזמן למה שאמרו לי, והמשכתי".

מה חיזק אותך?
"אני מאוד אופטימי ויש לי יכולות גופניות ונפשיות שידעתי שיתרמו לי בשיקום. בעצם כל מה שדרשו ממני היה לבצע פעילות גופנית, לרכוב על אופניים, להתאמן על מכשירים. אלה פעילויות שהייתי רגיל אליהן, כי תמיד עסקתי בספורט. אפשר להגיד שהתחלתי בנקודת פתיחה טובה מאוד, וזה מה שהריץ אותי קדימה. ובאמת, אחרי שבועיים או שלושה קמתי מכיסא הגלגלים ועברתי להליכה במסדרונות".

"החלום היה לחזור לגלוש"

הספורט נוכח בחייו של חפץ כבר מימי ילדותו בקיבוץ כפר מנחם, במיוחד באתלטיקה הקלה. בהמשך, בכל אחד מתפקידיו הצבאיים והמשטרתיים נדרש לכושר גופני גבוה, ושמר על כך גם בהיותו המפקד שעמד בראש הפירמידה. לכן, אין זה פלא שכבר בתקופת השיקום בבית לוינשטיין, כאשר נלחם לעמוד שוב על רגליו, הספורט היה האמצעי המרכזי לעשות זאת. "החלום שלי בבית לוינשטיין היה לחזור לגלוש על גלשן הרוח ועל הקייט״, הוא מספר. ״זה ספורט מאוד אתגרי ומורכב ואף אחד לא המליץ לי לעשות את זה. היו לא מעט כישלונות וניסיונות חוזרים, אבל היום אני שוב גולש. עם זאת, כמובן שיש תמיד מישהו שמשגיח למקרה שאסתבך. אני ער למגבלות הגופניות
שיש לי, ואני יודע שאם המפרש נופל למים – לא אוכל להרים אותו לבד".

איך אתה מסביר את השיקום המדהים שלך?
"כבר בהתחלה הרופאים אמרו לאשתי שתיתן לי להסתדר לבד. זאת הייתה גישה מאוד נכונה. כל פעילות עשיתי במאה אחוז ולפעמים גם במאה חמישים אחוז. גם בסופי שבוע כשהגעתי הביתה לא הפסקתי עם הפעילות הגופנית, והקפדתי לשחות בבריכה. ההתקדמות הייתה בצעדים קטנים, אבל לא ויתרתי. התחלתי לרכוב על אופניים. בהתחלה רק באזור המגורים, אבל בכל פעם בדקתי עד כמה אני מסוגל למתוח את הגבולות, והגדלתי את המרחק. אם אני משווה את המצב שלי כיום למצב שהיה בעבר אפשר לראות התקדמות עצומה. כיום אני מסוגל לרכוב בסינגלים במרחק של 2 עד 25 ק"מ. רק אתמול אגב שיחקתי שלוש מערכות של סקווש עם חבר שלי".

למרות ההתקדמות העצומה שעשה, לחפץ נותרו עדיין מגבלות גופניות, שכן טונוס השרירים נחלש. הביטוי לכך הוא ביציבות הגוף; תגובת הגוף להפרה של שיווי משקל איטית יותר ויוצרת צליעה.

איך מתמודדים עם המגבלות?
"כשהשתחררתי מבית לוינשטיין הרופא אמר לי, 'תהיה הדוקטור של עצמך', וזה מה שאני עושה עד היום. אני אומר לאנשים שעוברים אירוע דומה ולא עסקו לפני כן בספורט, לראות בזה הזדמנות. קודם לכן הם לא היו מוכרחים, עכשיו כן. אז במקום לשבת בבית ולקטר, לצאת החוצה ולהפעיל את הגוף".

"נדרש שיתוף פעולה בין המנהיגות, האזרחים והמשטרה"

במרכז חייו של אסף חפץ נמצאת כיום הדאגה לשמירה על איכות חייו. מלבד העיסוק האינטנסיבי בספורט, הוא משתדל לבלות עד כמה שאפשר עם המשפחה, וליהנות מהנכדים.
אבל בלבו חפץ היה ותמיד יהיה איש משטרה. עד היום, הוא מוזמן מדי פעם לייעץ בענייני ביטחון פנים ומניעת פשיעה.

איך אתה רואה את תפקוד המשטרה כיום?
"המשטרה מטפלת באירועים חדשות לבקרים, ולכן אין מצב שלא יהיו טעויות – ואלה האירועים שמגיעים בסופו של דבר לתקשורת. מעבר לזה, בישראל יש עדיפות לממד הלאומי. יש בזה המון יתרונות אבל גם חסרונות. ברמת העבודה מול האזרח, המשטרה שלנו פחות טובה. בארה"ב יש טיפול מצוין בכל מה שקשור לאזרח. יותר ניידות, יותר זמינות לאזרחים. אני מקווה שבמשך השנים סדר העדיפויות ישתנה.
״הטיפול המשטרתי הוא נקודתי, ובכל מה שקשור למניעת הפשיעה יש עוד הרבה מה לעשות. צריך לדאוג שכמה שפחות עבריינים יצמחו בחברה, ובשביל זה חייב להיות שיתוף פעולה בין המנהיגות, האזרחים והמשטרה. במקומות שבהם המשטרה מותקפת על ידי אזרחים, כמו מה שקרה בכפר קאסם, יש בעיה".

האזרח צריך לסמוך על המשטרה, אבל תדמית המשטרה נפגעה מאוד בשנים האחרונות.
"אני חושב שהתופעה של הטרדות מיניות פחתה מאוד. המשטרה מתמודדת איתה, ורואים תוצאות יפות של מפכ"ל המשטרה הנוכחי. הנושא הזה נרגע, אבל יש בעיות אחרות".

כתבות מגזין נוספות שיעניינו אותך

דיור מוגן מומלץ: כך תדעו איך לבחור בדיור המוגן המתאים לכם ביותר

דיור מוגן הפך לאופציה אטרקטיבית ביותר עבור אוכלוסיית גיל הזהב בזכות סביבת מגורים מוגנת ובטוחה, מגוון רחב של פעילויות פנאי, תרבות וספורט, קהילה חברתית איתנה, שירותים רפואיים צמודים ואבטחה 24/7. כיום יש מגוון גדול של בתי דיור מוגן בארץ, כך שאפשרויות הבחירה רבות וההתלבטויות לא מעטות. לכן, ועל מנת לסייע לכם להגיע להחלטה הנכונה, במאמר […]

דיירי האחוזות מספרים על החיים בהן

צפו בדיירי אחוזות רובינשטיין מספרים על המעבר לאחוזות ועל החיים בהן >>

הטריקים והשטיקים במחירי דיור מוגן

עוברים לדיור מוגן? חשוב מאוד שתשימו לב לכל הסעיפים בחוזה המעבר  לאחר שהחלטתם לעבור לבית דיור מוגן, תקבלו לידיכם את הסכם הכניסה לבית. מטבע הדברים, כשמדובר במעבר לבית חדש המעניק מגוון גדול של שירותים, חוזה דיור מוגן הינו מפורט ומורכב.  ישנם הבדלים משמעותיים בין החוזים של רשתות הדיור המוגן השונות שמתבטאים בסופו של דבר במחיר […]

מתעניינים באחת מאחוזות רובינשטיין?

מתעניינים באחת מאחוזות רובינשטיין?

השאירו פרטים ונשוב אליכם בהקדם!
ניתן ליצור קשר גם בטלפון 076-599-6619






    בלחיצה על "שליחה" אני מאשר/ת כי קראתי את התקנון וכי הפרטים שמסרתי יכללו במאגר המידע של אחוזות רובינשטיין בהתאם למדיניות הפרטיות של החברה

    background Call us
    Accessibility

    FEEDBACK

    Description

    Accessibility

    Accessibility Statement

    array(0) { }