מבטיחה, התחלה חדשה
עבורי, ההחלטה לעזוב את דירתי שחייתי בה לבד ולעבור לדיור מוגן, לא הייתה קשה במיוחד, מכיוון שחל אצלי אירוע רפואי בעיניים, והפכתי לכבדת ראייה.
לחיות לבד בדירה היה בשבילי לא הגיוני. את "אחוזת ראשונים" הכרתי. אימי הייתה המאושפזת הראשונה במחלקה הסיעודית, לכן המקום היה מוכר לי. היו לאימי הרבה חברות מן הבית, וכך ידעתי על הפעילויות הרבות. מצאו חן בעיניי כל החוגים. לא חיפשתי מקום אחר. הילדים ואחותי תמכו בדרכי החדשה.
היו לי התלבטויות בקשר לעניין הכספי: האם זה מוצדק להוציא על עצמי סכום כה גדול? הכניסה לאחוזה הייתה מאוד מרגשת, וחשבתי בליבי: "איך העזתי לעשות מעשה נועז כזה?" קשה היה לעזוב את הדירה בראשון לציון, להיפרד מרוב החפצים, לארוז, לפרק בית. במיוחד רבו הקשיים ביום האחרון לשהותי בביתי.
בגלל מגבלת הראייה נזקקתי לעזרת ילדיי. בבואי לכאן, גאולה אם הבית קיבלה אותי בסבר פנים יפות. לא הרגשתי שאני באה למקום זר.
את השכנה שגרה ממול דירתי, תמר אברהם, הכרתי שנים רבות וזה שימח אותי מאוד. היום הראשון באחוזה זכור לי בפרטי פרטים, למרות שחלפו מאז שנים. לאחר שסידרתי מעט את חפציי, ירדתי לארוחת ערב בקפיטריה.
———————————————
מעוניינים לשמוע פרטים נוספים
על אחוזת ראשונים?
התקשרו ונשמח לעזור:
03-9786402
———————————————
בדקתי את לוח האירועים, ולהפתעתי ראיתי שיש הרצאה על המוח. למרות עייפותי, החלטתי שאני לא יכולה להפסיד הרצאה כזו, הנושא משך אותי וידעתי כמה פרטים על המרצה. ההליכה להרצאה נראתה לי כהבטחה לעצמי, שהצעד החדש שלי היה טוב, ועשיתי מעשה נכון בבואי לכאן.
טלפנתי בהתרגשות לאחותי וסיפרתי לה שאני הולכת להרצאה ראשונה באחוזה. אינני יכולה לשכוח את דמותו יוצאת הדופן של המרצה הראשון ששמעתי כאן. המרצה הציג את עצמו כאצן באולימפיאדת הלסינקי, כמדען בתחומים רבים, ובעיקר בפיזיקה וברפואה, וההרצאה הראשונה ששמעתי באחוזה הייתה מעניינת מאוד. חזרתי מן ההרצאה עייפה ומרוצה, חשתי הרגשה של גדולה, אומץ ותעוזה. ידעתי שעשיתי צעד נכון, ובחרתי בהתחלה חדשה ומבטיחה.
