מחקר אופטימי: דיור מוגן במשבר הקורונה
72% מדיירי הדיור המוגן דיווחו שהם היו בטוחים לחלוטין שיהיה מי שידאג להם לאוכל בתקופת הקורונה. רק 52% מבני ה-70 פלוס שמתגוררים בבתיהם דיווחו על תחושה דומה. מחקר מקיף שנערך ע"י חברת הסקרים "מדגם", מגלה מה באמת עבר על בני הגיל השלישי במהלך התפרצות הנגיף: החרדות, מה העניק להם פתח לתקווה והיכן חשו ביטחון. המחקר בדק באותה עת 235 נשאלים שמתגוררים ברשת הדיור מוגן אחוזות רובינשטיין ומנגד 726 שחיים בבתיהם בקהילה.
החוקרים מציינים ש "הן בספרות והן במדיניות הרווחת, קיימת בשנים האחרונות נטייה להעדיף את השארת הקשישים בבתיהם בקהילה על פני מעבר למוסדות טיפוליים מתוך הנחה שכך ניתן לשמור על תחושת העצמאות שלהם ועל תמיכה חברתית. ממצאי המחקר שלנו, מצביעים על מסקנות שונות בתכלית. ממצאים אלו מרעישים בייחוד לאור המשבר שנוצר בתקופת הקורונה, משבר שבו אוכלוסיית הקשישים הייתה פגיעה מתמיד.
הממצאים הבולטים ביותר מתוך המחקר שערכנו נוגעים להבדלים המובהקים שנמצאו בין בני 70 פלוס המתגוררים במסגרות של דיור מוגן לבין אוכלוסיית בני ה-70 פלוס בקהילה הכללית, כמעט בכל פרמטר של תחושת ביטחון ושביעות רצון מהחיים. נתונים דומים נמצאו כבר בעבר במחקרים שנערכו בארצות שונות כמו הולנד ואנגליה. אבל בניגוד לדעה הרווחת נתונים אלו נמצאו גם בתקופת השיא של מגפת הקורונה״.
במהלך משבר הקורונה, דיירי הדיור המוגן הרגישו שדואגים להם ושהם מקבלים טיפול טוב יותר באופן מובהק (80%) לעומת יתר בני גילם. יותר מאשר בני הגיל השלישי בקהילה, דיירי הדיור מוגן הרגישו שהאחוזות לדיור מוגן בהן הם מתגוררים הם מקום בטוח שמגן עליהם מפני הנגיף, שבאחוזות הללו דאגו שלא ייפגעו.
תחושת המוגנות והמעטפת בדיור מוגן באה לידי ביטוי בתחושה של רוב הנשאלים (81%) שתמיד היה מי שדאג לבריאותם, לעומת 68% מבני הגיל המתגוררים בבתיהם. רובם הגדול של דיירי הדיור המוגן חשו שדואגים להם למזון, לקניות ולתעסוקה. בסופו של דבר, בהשוואה למדגם מייצג של בני 70 פלוס, הרגישו דיירי הדיור מוגן שיש להם יותר משמעות לחיים, חשו שביעות רצון ותחושת בריאות ואופטימיות. 92% מהנשאלים שגרים בדיור מוגן – השיבו שזה מקום טוב להזדקן בו.
החוקרים מדגישים ש"הבית שבו אנחנו גרים הוא בעל השפעה משמעותית על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו. עובדה זו מועצמת במיוחד בהתייחס לקבוצות אנשים אשר נוטות לבלות זמן רב בבית, בדגש על אוכלוסיית בני 70 פלוס. מגפת הקורונה, אשר גרמה לכולנו להיות ספונים בבתים, העצימה עוד יותר את מרכזיותו של הבית והמשמעויות שיש לו על התחושות של אוכלוסיית גיל הזהב. בהשוואה לבני 70 פלוס באוכלוסייה הכללית, דיירי הדיור המוגן דיווחו על רמות גבוהות יותר של אופטימיות ותחושת משמעות לחיים וכן של שביעות רצון מהחיים. בנוסף, ברמות גבוהות יותר ביחס לאוכלוסיית המבוגרים הכללית, החוויה של דיירי הדיור המוגן הייתה שיש מי שדואג להם. ההסבר לממצאים אלו טמון בעובדה שבדיור המוגן יש שילוב של האלמנטים החיוביים משני העולמות הן של המוסדות לטיפול בקשישים והן של מגורים בשכונות בתוך הקהילה. בדיור המוגן מתקיים שילוב של ביטחון ונגישות לשירותי רפואה יחד עם עצמאות ופרטיות. ואכן, הממצאים שלנו מאפשרים להסיק שבתקופת השיא של משבר הקורונה, המאפיינים הקהילתיים והמגוננים של הדיור המוגן הגבירו את התחושה של הדיירים שמישהו דואג להם ואת שביעות הרצון מהחיים בהשוואה לתחושות של מבוגרים המתגוררים בקהילה.
יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שרבים בני ה-70 פלוס שאינם מתגוררים בדיור מוגן, לא רואים בדיור מוגן אלטרנטיבה ראויה. נראה שקיימת מגבלת ידע משמעותית בקרב האוכלוסייה הרחבה לגבי המתרחש בדיור המוגן, באופן מיוחד לגבי מה שהתרחש במסגרות אלו בימי הקורונה".
לחצו לממצאי הסקר >>
קראו כיצד אחוזות רובינשטיין התמודדו בהצלחה עם משבר הקורונה >>
***
