שני דורות בדיור המוגן – הכל נשאר במשפחה
סוזי ומאיר מויאל יושבים במרפסת הירוקה של אתי ואיתן אבניאל בביתם באחוזת פולג, ומדברים עם איתן על הצמחייה. "בשבועות הראשונים היינו עסוקים בארגון הבית", מספר איתן, "עכשיו התפנה לנו זמן לשבת במרפסת וליהנות מהאווירה כאן".
לפני כשלוש שנים מכר איתן את המפעל שלו לייצור מכשור רפואי מתקדם, שבו עבדה גם אתי כמנהלת אדמיניסטרטיבית, ושניהם החליטו שזה זמן טוב לעבור לדיור מוגן. "רצינו לעבור לדיור מוגן בשניים ועל שתיים", צוחקת אתי. "הבנות שלנו גרות באזור וזה קירב אותנו אליהן, וכמובן שהתקרבנו גם להוריי".
כמו דג במים ההחלטה של אתי ואיתן לעבור לדיור מוגן בגיל צעיר יחסית (אתי בת 67 ואיתן בן 69) נבעה בהתחלה משיקולים טכניים. "ידענו שאנחנו רוצים לעבור דירה כדי להתקרב לבנות, וידענו גם שבעתיד נרצה לגור בדיור מוגן, אז פשוט החלטנו לא לעבור פעמיים", מסבירה אתי.
למרות שהכירו את אחוזת פולג בזכות סוזי ומאיר, שמרוצים מאוד במקום, לאתי ואיתן היה חשוב להתנסות בעצמם. הם עברו להתגורר בכמה בתי דיור מוגן, כשבוע בכל פעם, ובסוף החליטו פה אחד לבחור באחוזת פולג.
"מעבר למקום היפה והכפרי, אני ממש אוהבת את האווירה פה", מסבירה אתי. "הכל נעים וזורם, האנשים מסביב נחמדים מאוד ואני מרגישה פה ממש כמו דג במים".
מלמעלה מימין לשמאל: איתן ואתי אבניאל, מאיר וסוזי מויאל.
״רצינו לעבור לדיור מוגן בשניים ועל שתיים״
"זה לא מתאים לכל אחד לגור צמוד להורים, או צמוד לילדים, אבל אנחנו מסתדרים ממש טוב", אומרת סוזי. "כל אחד ממשיך לחיות את החיים שלו, אבל יש דברים שאנחנו אוהבים לעשות ביחד, כמו ללכת למקהלה או להרצאות. הקשר בינינו התחזק מאוד בזכות הקִרבה, וזה ממש כיף. עכשיו, כשאנחנו רואים את אתי ואיתן, אנחנו ממש מצטערים שלא עברנו לכאן יותר מוקדם. אני בטוחה שהייתי נהנית במקום ומנצלת אותו טוב יותר בגיל 70. היום אני בת 87 ומאיר בן 89 – אין מה לעשות, בגיל שלנו הגוף כבר לא אותו דבר ויש פה ושם קשיים, אבל תודה לאל שאנחנו עדיין הולכים על הרגליים ויודעים ליהנות ממה שיש".
החיים בנופש
גם אתי וגם איתן שרים במקהלות, אבל הוא לא עושה זאת במסגרת האחוזה אלא במסגרות מקצועיות – בקולגיום תל אביב ובמקהלה הקאמרית ברמת גן. "לו משלמים כדי שישיר", מחייכת אתי. "כל המשפחה מאוד אוהבת מוזיקה", מוסיפה סוזי. איתן נוסע הרבה פעמים לחזרות ולהופעות, ומספר שעוד לא היה לו זמן ללכת לחדר הכושר ולבריכה באחוזה. "אני כל כך עסוק עכשיו שאני לא מבין איך היה לי זמן לעבוד פעם", הוא צוחק. הוא מספר שגם ההורים שלו ז"ל גרו בדיור מוגן והיו מרוצים מאוד, "כך שיש לנו רק חוות דעת טובות על סגנון החיים הזה".
אתי מספרת שלא מעט גבות הורמו מסביב כשהם הודיעו שהם עוברים לדיור מוגן. "גם הבנות וגם החברים לא הבינו למה אנחנו צריכים את זה ואיך אנחנו עוזבים את הבית הגדול שלנו בלפיד, אבל אנחנו הרגשנו שזה הדבר הנכון בשבילנו. עכשיו אני כל הזמן אומרת לאימא שלי שאני מרגישה כמו בנופש שלא נגמר", מחייכת אתי.
"אתי ואיתן עשו בחוכמה", מהנהן גם מאיר. "הם באו לפה בדיוק בזמן. הם יכולים ליהנות מכל העולמות – גם מהחיים הנוחים ומלאי העניין באחוזה וגם מכל הפעילויות שהיו ויש להם מחוץ לאחוזה – עם החברים, המשפחה, המקהלות והבילויים", הוא מסביר. "תרבות זה דבר מאוד חשוב לאנשים בגילנו", מוסיפה סוזי. "זה מאוד נוח לנו שמארגנים מטעם האחוזה טיולים ונסיעות לקונצרטים, להצגות ולמופעים".
מאיר מספר שהוא התאהב במשחק הפטאנק במסגרת החוג המתקיים באחוזה, והקבוצה שלו אף זכתה באליפות הארץ בפטאנק לגיל הזהב. "אני משחק גם ביליארד וסוזי הולכת גם לחוג פלדנקרייז. הימים שלנו מלאים בפעילויות", אומר מאיר. "חוץ מזה אנחנו נפגשים כל אחר הצהריים עם חברים וחברות לקפה ועוגה בלובי או בבתים עצמם – יושבים ביחד ומפטפטים להנאתנו", מוסיפה סוזי.
זמן משפחתי
מאיר וסוזי נדדו בין מקומות מגורים רבים עד שהגיעו לאחוזת פולג. "אני עבדתי בבנק לאומי – ניהלתי והקמתי סניפים בכל מיני מקומות בארץ, וכל פעם עברנו דירה לעיר שבה היה הבנק. גרנו בנס ציונה, באשדוד, בחולון ובבת ים ואז עברתי לנהל את בנק לאומי בפריז ועברנו לשם לכמה שנים", מספר מאיר.
סוזי עבדה בתחילת דרכה כאם-בית בפנימייה, ואחר כך הקדישה את רוב זמנה לגידול שלושת בנותיהן. "אנחנו מאוד אוהבים ארוחות משפחתיות גדולות, וסוזי תמיד הייתה זו שארגנה את האירועים, בישלה ואירחה את כל המשפחה, שלאט לאט גדלה", מספר מאיר. "אחרי שהיא עברה אירוע לב בגיל 78 הבנות החליטו לקחת את הכל על עצמן ומאז הן מארגנות את הארוחות ביחד. אנחנו לא מוותרים על המפגשים האלו! בחגי תשרי התכנסנו כולנו כאן באחוזה, בדירה של אתי ואיתן, הצבנו שולחנות ערוכים במרפסת והיה שולחן גדול מלא בכל טוב בתוך הבית וכל בני המשפחה – 30 איש – הגיעו וחגגו ביחד", מחייך מאיר.
"הנכדים והנינים אהבו תמיד להגיע לפה לפעילויות המשפחתיות הרבות שיש כאן; בפורים יש הפנינג עם המון משחקים ופעילויות, ובקיץ יש פעילויות בבריכה", מספרת סוזי. "עכשיו הם מגיעים הרבה יותר כי אתי ואיתן פה
והבריכה היא פתרון מצוין לכל ימי החופש הגדול שבהם ההורים עובדים ואין מה לעשות עם הנכדים", היא מסבירה.
"בחיים לא הרגשתי כל כך צעירה", מסכמת אתי. "יש פה עוד אנשים בגילנו, וגם עם המבוגרים יותר אנחנו מתחברים, כי לא משנה לנו מהו הגיל של האנשים אלא האנשים עצמם".