החיים הם טיול אחד גדול, מרתק ומהנה!

ללאה שץ סופר, אחת הדיירות הראשונות באחוזת צהלה בתל אביב, יש לא מעט כובעים: היא מכהנת כיו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, ומזה 42 שנים פעילה כמדריכת טיולים בארץ ובעולם – כולל של חבריה הדיירים. לאחוזה עברה לפני כ-15 שנים, ומאז, היא נהנית מהסביבה הירוקה, מהאווירה הטובה ומחיי הקהילה הפוריים, וממשיכה להוכיח שגיל הוא רק מספר.

רבים מבני הגיל השלישי בוחרים להוריד הילוך ולנהל חיים בקצב איטי. במובן זה, לאה שץ סופר, דיירת אחוזת צהלה היוקרתית, היא לגמרי בגדר יוצאת מן הכלל. בגיל 82 היא שומרת על שגרה פעילה במיוחד, ממשיכה לעבוד כמדריכת טיולים ומכהנת כיו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל. פגשנו אותה לשיחה על החיים בדיור מוגן, ועל התפקידים השונים שהיא לא מפסיקה למלא לרגע.

מה הביא אותך לבחור לעבור לגור בבית דיור מוגן?

"לפני 15 שנים, בעלי החליט למכור את הבית הגדול שבו גרנו בשכונת אפקה.

החלטנו לבדוק את האופציה של מעבר לדיור מוגן. ביקרנו במספר דיורים מוגנים בסביבה, וביניהם אחוזת צהלה. מה שמצא חן בעינינו בראש ובראשונה זה המיקום שלה: האחוזה נמצאת בשכונה ירוקה ונעימה, בקרבת ביתנו הקודם ובני המשפחה. מבחינת הדירה עצמה, אהבתי שיש מטבח מרווח שניתן לבשל בו בנוחות – על אף שיש כאן מסעדה טובה שאפשר לארח בה גם את המשפחה, אז בפועל אני מבשלת פחות", היא צוחקת. "אבל בתקופה הקורונה זה היה כמובן חשוב במיוחד. חברותיי ואני אף הנהגנו מסורת שאנחנו מקיימות עד היום: ארוחות ליל שבת משותפות – כל פעם בדירה של מישהי אחרת".