היה לי ברור שאתרום את השיער שלי לחולת סרטן

לתרצה וייזר בת ה-71 יש רעמת שיער שיבה מרהיבה, בגוונים טבעיים ונפלאים. המחשבה לתרום אותו לא עלתה בדעתה. וייזר גרה בדיור מוגן באחוזת פולג, לשם עברה בגיל 65 כשבעלה האהוב לארי, עבד בשגרירות ארה"ב. עד שיום אחד לפני עשר שנים, בעודה יושבת בחדר ההמתנה בבית החולים שם אושפז בעלה לא מעט,  פנה אליה רופא צעיר, ושאל אם חשבה פעם לתרום את שיערה הנהדר לחולות סרטן. וייזר לא חשבה פעמיים. "אמרתי לו שלא חשבתי על זה אף פעם, אבל אין לי שום התנגדות לתרום את השיער", היא מספרת. "זאת הייתה אחת ההחלטות הקלות והבהירות ביותר שקיבלתי בחיי". מאז, כל שנתיים וחצי היא אצל הספר שלה. הוא שוזר את שערה לצמה עבה, גוזר, וזו נשלחת היישר אל עמותת "זיכרון מנחם", שמכינה ממנה פאה. בשביל וייזר זה בילוי קצר במספרה, בשביל חולת סרטן מבוגרת שאיבדה את שיערה כתוצאה מטיפולים כימותרפיים, זה עולם ומלואו.