הרהורים באחוזת ראשונים
אחרי עשרים חודשים באחוזת ראשונים, דיור מוגן, אני יושב לי עם כוסית וויסקי, מהרהר ומנסה לסכם את הפרק החדש של חיי. כנראה שבגיל מסוים אנו הופכים ליותר בררנים בכל דבר.
אולי יותר עייפים ובוחרים במה שיותר נוח, שקט ורגוע. החברים מתמעטים, וחלק של הנשארים לא כל כך מתפקדים. האחוזה מעמידה בדרכינו חברים חדשים וכך נוצרים יחסים חדשים ואמיתיים.
ללא אילוצים, ללא אינטרסים כלכליים או אחרים. ידידות נטו. אנו מחבקים את אלה שכמונו – מחפשים להמשיך את שארית הדרך באיזון רגשי ובחיוניות. גיליתי שבגיל מסוים אנו נושמים בלי לחץ, בלי חיפזון, יותר רגוע… האהבה משתנה… אין כבר ריגושים סוערים.
אין מריבות טיפשיות. אין שקרים ואין ניגודים כואבים. אין התנשאות ואין תשוקה. אבל ישנו הקיום עצמו, החיים כפי שהם עם צחוק ועצב, חול וחג, טוב ורע, ואנו חווים אותם באהבה, בחברות טובה וידידות. הבדידות.
אנו מנסים לברוח ממנה. אבל למדתי ליהנות ממנה. לא צריך להימצא כל הזמן בקרבת בני אדם. טוב לנו להתכרבל בכורסה עם שמיכה מלטפת וכוס יין ביד, ולצלול בחלום מתוק או זיכרונות נעימים.
טוב לחוש את הביטחון שמעניקה לנו הפינה בפרטיות. קצב זרימת הזמן… השנים עוברות, הדברים מתרחשים בקצב איטי, ואנחנו לומדים איך לחיות ולזרום עם הקצב החדש שגם הוא בגמלאות.
כנראה שהגיל וניסיון החיים משפיעים עלינו השפעה מכרעת והאחוזה עוזרת לנו להפוך ליותר חכמים, חזקים ורגישים. פחות מושלמים, יותר צנועים, יותר סובלניים ויותר אנושיים.
הדאגה לפרנסה ולילדינו פינתה את מקומה לרצון להרחיב את הדעת, ליהנות מתרבות ולתת צ'אנס ודרור ליכולות ששגרת החיים לא אפשרה לנו לשחרר. במקום הזה, ההרהורים מפנים את המקום לחיים האמיתיים שיולידו הרהורים חדשים
———————————————
מעוניינים לשמוע פרטים נוספים
על אחוזת ראשונים?
התקשרו ונשמח לעזור:
03-9786402
———————————————
רינה דובדבני ואני – רנה הררי
אנחנו באחוזה כ 12- שנים. כאן נפגשנו והתבררו לנו בהפתעה קורות לידתנו. נולדנו בשנת 1932 . אני בראשון ביוני ורינה בשישה עשר ביוני. שתינו נולדנו ב"הדסה" בתל אביב. הרופא הגינקולוג פרופסור אשרמן היה המיילד. לשתינו עבר דומה. שתינו היינו מורות.
כיום רינה עורכת העיתון של האחוזה ואני מראיינת לעיתון. תוך כדי הפעילויות התברר כל המידע הנ"ל. זה ממש מרגש, לא פלא שיש לנו שפה משותפת ואנחנו מקיימות שיחות רבות. לפני מספר שבועות חגגנו את יום ההולדת השמונים ותשע שלנו. קשה לשתינו להאמין בכך. אנחנו מעריכות מאוד את שהותנו כאן, באחוזה. ההחלטה לבוא לכאן הייתה בוודאי חשובה ובעלת ערך. שתינו רואות את האחוזה כביתנו. חשוב לנו לתרום כאן ככל יכולתנו.
מי יתן ויהיו לנו עוד ימים טובים תוך איכות חיים וכל טוב. מונטי בעלי מצטרף גם הוא לברכות כי הוא אוהב מאוד את האחוזה ואת שהותנו בה.
