מבוגרים חסרי מנוח (עם המון כוח!)

אוסקר פרישר, בן 77, ריצה תחרותית

כשדייר אחוזת צהלה אוסקר פרישר בן ה-77 מגיע לריצה תחרותית, האדרנלין שלו כבר זורם בדם במהירות שיא.
אומנם זה קורה בכל חודש, ולפעמים אף פעמיים בחודש, אך אוסקר מתרגש בכל פעם מחדש.
"יום של ריצה הוא חגיגה", הוא מספר.

מה אתה אוהב בריצות?

"נפגשים, מדברים, מכירים ויש אווירה של הפנינג באוויר. אני אוהב את המפגש עם האנשים, כולם צעירים ממני בהרבה, אבל על המסלול כולנו שווים והגיל בכלל לא משנה".
ריצות 15 ק"מ או 5 ק"מ שאוסקר משתתף בהן מתקיימות בדרך כלל למען מטרות מסוימות, כמו גיוס כספים או תרומות, או ריצות לזכרם של נופלים. אוסקר נוהג להשתתף גם בריצות בחו"ל. "בכל פעם שאני טס לטיול אני מברר לפני כן אם יש ריצה ביעד, ולפי זה אני מתאם את הלו"ז", הוא צוחק.

מהי שגרת האימונים שלך?

שגרת האימונים של אוסקר כוללת שתי ריצות קלות בשבוע ואימונים כמעט יומיומיים בחדר הכושר באחוזה. "אני מאמין בנפש בריאה בגוף בריא", הוא מסביר את המוטו שלו. אני רץ משמע אני קיים.

מתי התחלת לרוץ?

שיגעון הריצה התחיל אצל אוסקר לפני שבע שנים – עם היציאה לפנסיה. הוא היה אדריכל מצליח, ועם הפרישה החליט להתחיל לרוץ. אומנם הספורט אינו זר לו: כשהיה נער שיחק כדורגל וכדורסל בנבחרות בארגנטינה, אך בבגרותו עזב את התחום. היום הריצות הן הדלק של חייו.

מהם היתרונות של הריצה?

"הריצה נותנת לי המון אנרגיה ואני כל כך נהנה מזה", הוא מחייך. "הספורט חשוב לי לא רק בגלל הבריאות והסיפוק; באמצעות העיסוק שלי בספורט אני מעודד את הנכדים שלי לעסוק גם כן בספורט – אני מאמין שאם הם רואים אותי רץ ומתאמן הם יכולים להגיד לעצמם: 'אם סבא עושה את זה – גם אני יכול!'".
והתוצאות אכן נראות בשטח; אחת מנכדותיו של אוסקר הייתה סגנית אלופת ישראל בליגת הילדים בטריאתלון, והנכד הבכור משחק רוגבי ואף היה קפטן נבחרת ישראל הצעירה בענף.

מתי עברת לגור בדיור מוגן?

אוסקר ואשתו ביאטריס עברו להתגורר באחוזת צהלה לפני כשנה, ומאז הוא משקיע אף יותר בתחביב הספורט, מכיוון שיש לו חדר כושר ובריכה צמודים לדירה, וכן מגוון פעילויות וחוגי ספורט המתקיימים בכל יום.
"אני משתתף בקביעות בשיעורי פלנדנקרייז, צ'י קונג והתעמלות גב תחתון. הגוף שלי כל היום בתנועה וכל המערכות מרוויחות מכך – השרירים שלי מתחזקים וגם הנפש", אומר אוסקר. 
הזוג פרישר גר לפני כן בשכונה סמוכה בתל אביב, כך שהמעבר לאחוזת צהלה לא היווה שינוי גדול עבורם מבחינת סביבת המגורים. "בחרנו לעבור לכאן כי חיפשנו מקום רגוע, מסודר ונעים, עם פעילויות ואירועים", מסביר אוסקר.

"אנחנו מרגישים שהאחוזה היא הקאנטרי הפרטי שלנו, וזה כל כך כיף כי מצאנו כאן את כל מה שצריך בשביל ליהנות מהחיים. אנחנו משתתפים פה בהרבה פעילויות, לא רק בספורט. למשל בחוג ריקודי שורות, חוג זומבה והרצאות על התנ"ך. חוץ מזה אנחנו שומרים על קשר עם 'העולם שבחוץ' ויוצאים כמעט כל יום גם לבתי קפה בסביבה, לפגוש את הבנות שלנו והנכדים, וגם לפגוש חברים ממסגרות אחרות, כמו קבוצת השירה עם אפי נצר, שאנחנו חברים בה כבר עשר שנים".

אוסקר אומר שהוא מרגיש הרבה יותר צעיר מכפי גילו, והוא זוקף זאת גם לספורט וגם לעושר הפעילויות שבהן הוא משתתף. "אני ממליץ לכולם לעסוק בספורט, במיוחד בגיל השלישי. לפעילות גופנית אין גיל. אני רואה לפעמים
אנשים מבוגרים שסובלים מכל מיני בעיות רפואיות ומתקשים לזוז. אני חושב שחייבים לזוז – אפילו אם זה רק לכמה דקות ביום. חייבים גם לשמור על חיי חברה פעילים ועל עשייה. אם רוצים – לדעתי הכל אפשרי", מסכם אוסקר.

רות לוסטיק, בת 90, מטקות

"כשאני משחקת מטקות אני נהיית בנאדם אחר!" רות לוסטיג בת ה-90, דיירת אחוזת צהלה, יוצאת פעמיים בשבוע בשעה 7:15 מהאחוזה ונוסעת לחוף הים כדי לשחק מטקות. אבל אל תטעו: המטקות של רות הן לא ממש משחק, אלא פעילות ספורטיבית אינטנסיבית.

לא קשה לשחק מטקות?

"אני חובטת ממש חזק – היום אפילו חזק יותר מפעם. המטקות שלי הן לא מטקות עץ רגילות אלא מטקות מיוחדות מפחם – הן הרבה יותר חזקות".

איך הגעת דווקא למטקות? 

"האמת שהן הגיעו אליי – הלכתי יום אחד בחוף והרמתי כדור שנפל לשחקנים, מסרתי להם אותו ואז הם שאלו אותי אם אני רוצה לשחק. התחלתי לשחק איתם ומאז לא הפסקתי – כבר כמעט 30 שנה!".
הפרטנרים הקבועים של רות למשחקי המטקות הם הבת והבן שלה, לפעמים גם הנכדה, וגם קבוצה קבועה של שחקני מטקות שאיתם היא נוהגת לשחק בשלישיות. את הקבוצה הזו הכירה רות במשך השנים, והיום הקשר איתם
הדוק והם ממש כמו משפחה שנייה – כך היא אומרת.

מושכת תשומת לב

משחקי המטקות של רות מושכים תשומת לב רבה מהקהל בחוף.
"מדי פעם עוברים תיירים ואנחנו נותנים להם לשחק קצת והם ממש מתלהבים! הרבה אנשים גם מצטלמים איתנו", היא מספרת.

מהי שגרת האימונים שלך?

רות משחקת במשך חצי שעה בכל פעם, אחר כך שוחה ואז חוזרת הביתה. "בעזרת המטקות הכרתי הרבה אנשים חדשים – הקבוצה שלנו היא ממש קיבוץ גלויות. אני כל כך אוהבת את זה, זה ממש שינה לי את החיים!".

מתי עברת לגור בדיור מוגן?

רות הגיעה לאחוזת צהלה לפני כתשע שנים וחצי. בעלה נפטר לפני שנים רבות, וכשהדירה שבה גרה במרכז תל אביב כבר לא הייתה לה נוחה, מכיוון שלא הייתה מעלית בבניין, היא החליטה לעבור לאחוזה. "אני מאוד אוהבת את
הדירה שלי באחוזה, היא נעימה ואינטימית, עם נוף יפה, ויש לי פה מקום לארח את הילדים שלי שבאים לארוחות בסופי שבוע", היא מסבירה.
רות נהנית מעושר הפעילויות האיכותיות שמציעה האחוזה, מההזדמנות לעסוק בהרבה תחומים שקרובים ללבה ומהמפגשים החברתיים. "אני שוחה כל יום, משחקת פינג פונג, רמיקוב וברידג', רוקדת ומשתתפת גם בחוגי אומנות וקרמיקה", היא אומרת.