מחזירה אהבות קודמות
ד"ר ורדה עוזיאלי מאחוזת בית הכרם תמיד אהבה מוזיקה. היא החלה לנגן על פסנתר בגיל שמונה והתמסרה ללימודים ולאימונים, אך בגיל 10, לאחר ששמעה את צלילי הצ’לו אצל שכנתה, החליטה לעבור לנגן עליו. בשנות נעוריה התמידה בשיעורי נגינה אצל הצ’לן והמלחין הידוע יהויכין סטוצ’בסקי.
רומנטיקה בתזמורת
הצ’לו היה חלק בלתי נפרד ממסלול חייה של ורדה ובזכותו היא אפילו הכירה את בעלה. ורדה מספרת: “הימים היו ימי שלהי המנדט, היה בארץ עוצר לילי ולא הייתה
תחבורה בין עירונית בלילות. יוסי היה תושב פתח תקווה ואני גרתי בכפר סבא. יוסי היה אז בן 17 והוא למד צ’לו בקונסרבטוריון בפתח תקווה. הוא וחבריו התכוננו לקונצרט, אבל היה חסר להם צ’לו לתזמורת. קרוב משפחה של מנהל הקונסרבטוריון היה כנר, שניגן איתי בהרכב של מוזיקה קאמרית. הוא הציע לי להצטרף לקונצרט והסכמתי, אך לא הייתה לי דרך לחזור מפתח תקווה הביתה, בגלל העוצר, אז ביקשו מראש שמישהו יתנדב לארח אותי. יוסי, שהיה תמיד מכניס אורחים, התנדב. אני הייתי אז בת 14.5. התארחתי בביתו, התיידדנו ונשארנו בקשר. כעבור כמה חודשים הוא התגייס לפלמ”ח וכל הזמן התכתבנו. האהבה פרחה וכשהייתי בת 18 התחתנו”.
בשלב זה זנחו ורדה ויוסי את הצ’לו והחלו ללמוד. היא מדעי הטבע ורוקחות והוא משפטים וכלכלה. היא המשיכה לדוקטורט בכימיה ועבדה במשך שנים רבות באוניברסיטה ובמשרד הבריאות. בשנות עבודתה האחרונות כיהנה כמנהלת המכון לתקנים של חומרי רפואה .
ורדה ויוסי הקימו משפחה והתגוררו כל השנים בירושלים. המוזיקה המשיכה ללוות אותם לאורך חייהם; הם נהגו ללכת ביחד לקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית
ולקונצטרים של מוזיקה קאמרית ולהאזין למוזיקה בביתם.
הדיירים הראשונים באחוזה
כשהחלו לבנות את אחוזת בית הכרם לא רחוק מביתם, הם החלו לגלות עניין, וכשהאחוזה נפתחה ב-2007 הם היו הדיירים הראשונים שנכנסו אליה. הם נהנו מאוד מהחיים באחוזה יחדיו, אך למרבה הצער יוסי חלה לאחר כחצי שנה, ולפני כחמש שנים הוא נפטר. יוסי היה זה שעודד את ורדה לחזור לנגן על הצ’לו עם יציאתה לגמלאות. היא החלה לקחת שיעורי נגינה על אותו צ’לו שליווה אותה מגיל 10 (!), ובמהרה כל הידע חזר אליה. היא הצטרפה לכמה קבוצות קאמריות ולתזמורת חובבי המוזיקה בירושלים והופיעה איתן עד הקורונה. היא משתתפת גם בקורסים של האקדמיה למוזיקה
שעוסקים במלחינים שונים.
יש לוורדה ארבעה ילדים, 13 נכדים ושבעה נינים. "כל הילדים שלי קיבלו חינוך מוזיקלי, אבל אף אחד לא התמיד", היא מספרת. ורדה הופיעה באחוזה כמה וכמה
פעמים עם ההרכבים שעימם היא מנגנת. הפעם הכי מרגשת עבורה הייתה כשהופיעה עם אחד הנכדים, כשהיה בן 16. הנכד, זוהר, ניגן על פסנתר והיא בצ’לו. “היום הוא קצין בצבא ועדיין מנגן מדי פעם”, היא אומרת.
ורדה פעילה מאוד בחיי האחוזה. היא משתתפת בקביעות בשלושה חוגי התעמלות, בחוג ספרות, בחוג ברידג’ ובחוג תנ”ך. יש לה שתי המלצות לאנשים בגיל השלישי; האחת היא לעבור לחיות בדיור מוגן והשנייה היא לא לפחד לחזור לנגן. “זו שפה שלא שוכחים לעולם, גם אחרי הרבה שנים. זה תחביב שגורם לכל כך הרבה הנאה, במיוחד כשיש זמן, כמו שיש לי עכשיו”, היא מסכמת.
