פרלמנט הנשים של אחוזת בית הכרם

הן חברות כבר שנים. חלקן מכירות זו את זו עוד לפני שנכנסו לאחוזת בית הכרם בירושלים, והאחרות הכירו באחוזה עצמה. ארבע נשים חזקות ומרשימות, שנהנות להיפגש ולשוחח ביניהן על עניינים שונים ומגוונים. על רקע זה נוצר הפרלמנט שלהן; בימי הקורונה הפגישות התמעטו, אבל עכשיו, אחרי החיסונים, הן חוזרות להיפגש ולהשלים פערים.

נילי רונן נולדה בירושלים, למדה עבודה סוציאלית, וכיום היא מתנדבת בביטוח לאומי ומנחה קבוצות של אלמנים ואלמנות. מרים קדוש נולדה בעיר העתיקה בירושלים בבית מסורתי. "כשהייתי בת 50 החלטתי להיות עצמאית ופתחתי עסק לשיווק, שהצליח מאוד". ד"ר מלכה שקד גדלה בבית דתי. "בשנות ההתבגרות התחלתי להרגיש שאיני שלמה עם החינוך הדתי שקיבלתי, ובהדרגה יצאתי בשאלה. למדתי באוניברסיטה ספרות עברית, ספרות ערבית וספרות השוואתית ועשיתי דוקטורט בספרות עברית. לימדתי ספרות בבתי ספר תיכוניים, הכשרתי מורים ועסקתי במחקר ספרותי".

מה דעתכן על הבחירה של קמילה האריס כסגנית הנשיא הראשונה בארצות הברית?
יפה: "כשהשביעו אותה דמעתי מהתרגשות. היא פתחה פתח גדול מאוד לנשים בכל העולם. היא שברה תקרת זכוכית, מה שהילרי קלינטון לא הצליחה לצערי".

מרים: "זאת בחירה יוצאת מן הכלל. אני חושבת שנשים יכולות להנהיג טוב יותר מגברים בזכות עצם היותן אימהות. אימא הופכת בכורח הנסיבות למנהיגה המובילה את הילדים והבית".

נילי: "קמלה האריס היא אישה חזקה, לוחמת צדק שלא נרתעת. סגנון הלבוש שלה משדר תכונות שנחשבות גבריות, לצד נשיות. יש לה את החוזק הגברי והרכות הנשית. היא יודעת להתחבר לאנשים – זה מה שנותן למנהיגות את הכוח. נשים יותר משתפות, מקשיבות ושומעות דעות של אחרים".

אומרים שנשים מנהיגות מטפלות בקורונה טוב יותר ברחבי העולם במקומות כמו ניו זילנד, טייוואן, פינלנד וגרמניה. מה דעתכן על כך?
יפה: "אני חושבת שנשים הן מנהיגות יותר טובות באופן כללי. אצל גברים התחרות גדולה מאוד ולכן נכנס לסיפור המון טסטוסטרון. נשים מחוברות יותר לצרכים של אנשים והן פועלות מתוך הקשבה ואמפתיה".
נילי: "נשים מקבלות החלטות על ידי שימוש באינטליגנציה רגשית, בעוד גברים מונעים מאגו. מנהיגות נשית היא מעגלית – לא מנהיג בראש ההיררכיה אלא מנהיגה שהיא חלק ממכלול. היא הרבה יותר דמוקרטית. מנהיגים מקבלים החלטות מתוקף מיקומם בראש הפירמידה".
מרים: "הייתי רוצה שהמחוקקים ובתי המשפט יחמירו את העונשים על אלימות כלפי נשים. במקביל צריך לפתוח קורסים שיעזרו לזהות סימני אלימות של גברים כלפי נשים".
מלכה: "צריך להתחיל לחנך ילדים לשוויוניות. הדור של הילדים והנכדים שלנו מתקדם יותר בכל הנוגע לתפיסה שוויונית, אבל המלאכה עדיין מרובה. ברוב המשפחות בישראל ההתנהלות היום יומית היא שוביניסטית. גברים לא בהכרח אשמים בזה, זוהי מורשת שהוטבעה בתרבות האנושית עוד בימי קדם וצריך לשנותה. לדעתי צריך לפתוח קורסים לגברים כדי לפתח אצלם מודעות לשוויוניות".
יפה: "אין היום שוויון מכיוון שלא מחנכים את הבנות והבנים לאותם ערכים. במערכת החינוך יש מסרים סמויים, בוודאי בחינוך הדתי והמסורתי, אבל זה זולג לכל האוכלוסייה. המסר לבן הוא שהוא חשוב, ולבת, שחובתה להיות מאופקת, צנועה וגם כנועה. מקובל שהגבר מדבר, ששומעים אותו ומצייתים לו, ואם לא, מותר לו להגיב כי זה פוגע באגו הגברי. ואילו על האישה לדבר בכבוד ובכניעות, ואם היא חורגת מכך זה ברור שהגבר אינו יכול לשלוט על הרגשות והפגיעה בכבודו. ברור שאין לגיטימיות חוקית לעניין, ומעל השטח מנסים לשנות נורמות שהוכתבו מגיל צעיר על ידי הדתות והחברה". 

השיח המגדרי הולך ותופס עוד ועוד מקום בחברה שלנו. אתן מרגישות את השינוי? אתן חושבות שהנכדות שלכן גדלות בעולם שוויוני וטוב יותר?
יפה: "הילדים שלי (בת אחת ושלושה בנים) גדלו בבית פמיניסטי, וכך הם גם חינכו את הנכדים/ות שלי. גם הבנים שלי יודעים לבשל ולנקות, והם שותפים מלאים בניהול הבית".
נילי: "הבנות והנכדות שלי גדלות בעולם שוויוני יותר – אבל לא מספיק. אני חושבת שנשים צריכות להיות בטוחות יותר בעצמן ובכישוריהן ולבטא את זה, ואז החברה והסביבה תתרגל לחשיבה שונה".

מה דעתכן על תנועת מי-טו וההשלכות שלה?
נילי: "אני חושבת שהתנועה חשובה, אבל כל מהפכה מתחילה בקיצוניות ורק אחר כך מתייצבת ומשנה דפוסים. המי-טו עדיין בצד הקיצוני, במובן זה שלעיתים יש התקפות חסרות תוחלת. צריך לשפוט כל מקרה לגופו".
יפה: "בעידן המי-טו, כאשר נשים סוף סוף מעזות לצאת נגד הנורמות הישנות, הן נרצחות, כי הגבר לא יכול לוותר על האגו שלו מחד, ומאידך זה מבוסס על חינוך של שנים רבות. קשה מאוד להתרגל לנורמות חדשות, אבל צריך להתחיל לחנך לכך שהאישה שווה לגבר. זה לא פשוט כי את פירות החינוך רואים רק אחרי שנים".